חגורת הגנה אזרחית

 

בעולם המערבי עמלים להכיל את הקבוצות השונות ולא להוציאן. הרעיון לקטוע את אזרחותם של הערבים יביא קץ לאופי הדמוקרטי של המדינה.

 

שולי דיכטר, מעריב, 23.2.04

 

 

יש האוהבים לשפשף כל פעם מחדש את המנורה של השד הדמוגרפי. הם מרקדים כעת סביבה למראה הופעתו המשכנעת, לכאורה, של השד, אשר מאיים בטרנספר-אזרחות-נייח לערבים שמתגוררים לאורך הקו הירוק. היות שגם יהודים נאורים ו"דמוקרטים" מתפתים לכך, מעשה הכישוף הכירורגי הזה עלול לצאת משליטה. לכן יש לבחון מחדש את המוסכמה הרחבה כל כך באשר לפנטזיה היהודית לקום מחר בבוקר ולא לראות את הערבים כאן. קטיעת אזרחותם של הערבים לאורך הקו הירוק היא חרב מתהפכת מעל למשטר הדמוקרטי בישראל. מבחינת סוג המשטר, כמו בתחומים אחרים, משייכת עצמה ישראל לעולם המערבי, שעמלים בו דווקא להכלת הקבוצות השונות במסגרת המדינה, ולא חותכים אותן וזורקים מעבר לגבול.

 

לכן, מהלך זה הוא איום בוויתור על הדמוקרטיות של המדינה, ומוזר שבהגנה על "יהודית ודמוקרטית" חרדים רבים יותר להגן על ה"יהודית", אך זונחים את ה"דמוקרטית". תוך ויתור על האופי הדמוקרטי, נהפוך במהרה לאחת מאותן מדינות אתניות, אשר משרתות קבוצה אתנית אחת ורודפות את הקבוצות אחרות, וסופנו שנקים גדר הפרדה נוספת: בינינו לבין הים.

 

המדינה לא השכילה לרפא את הפצעים שנגרמו לאזרחים הערבים תוך כדי לידתה, והצהרות מגילת העצמאות בדבר שוויון אזרחי נראות היום דהויות. למרות זאת, הגלריה לאמנות באום אלפאחם ואף המכללה האיסלאמית בבאקה אלגרביה הן מרכיבים הכרחיים במארג מגוון ויציב של אזרחות דמוקרטית בישראל. אום אל-פאחם ושאר יישובי הערבים לאורך הקו הירוק הם למעשה חלק מחגורת ההגנה האזרחית של ישראל לשמירת אופיה הדמוקרטי. בלעדיהם אנו נידונים לחד-ממדיות מסוגרת ומפחידה, כעין אלבניה לחוף הים התיכון, ולחשש מתמיד מעריצות הרוב.

 

במשטר דמוקרטי מייצר קיומן של הקבוצות השונות מתח בריא של מאבק על הגמוניה תרבותית והשפעה פוליטית. מתקיים בו מערך מורכב של בלימות ואיזונים, אשר מחייב חלוקה הוגנת בכל המשאבים, ולא נותן לקבוצה אחת לנצל את המדינה לטובתה בלבד. גם על פי חזון הנביאים, המבחן העיקרי של משטר, שהיום אנו קוראים לו דמוקרטי, הוא יכולתו להכיל קבוצות שונות של אזרחים, ומשפט אחד להחיל עליהם בכל התחומים. לכן, עצם הרעיון לקטוע את אזרחותם של הערבים מישראל הוא כישלון לדמוקרטיה, וביצועו ממש יביא לה קץ.

 

לפני שהדמוקרטיה טובעת בתוך מיצי הלאומנות, כדאי לחזור אל האינטרס היהודי המאוזן. האינטרס היהודי בדור הזה הוא לקבל את תוצאות מלחמת העצמאות ולקיים בישראל דמוקרטיה בעלת רוב יהודי, אשר יאפשר לעם היהודי להתחבר אל מולדתו באופן מובהק. אם לא תהיה כאן דמוקרטיה ראויה לשמה, ינער גם העולם היהודי במוקדם או מאוחר את חוצנו מהמדינה.

 

הגיע גם הזמן להראות לפלשתינים ולעולם הערבי כולו, כי הטראומה המלווה את חזרת עם ישראל למולדתו אינה כדור אש שמתגלגל ללא סוף, וכי פנינו להתארגן לישיבת קבע כאן. לכן יש לזנוח את חזונות הקץ המצדתיים של עם לבדד ישכון, ולבנות כאן דמוקרטיה מגוונת ויציבה, כאשר האזרחים הערבים בישראל הם חלק בלתי נפרד מהמדינה.

 

הכותב הוא מנהל-שותף של

עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי