אמצעים להתגייסות אישית להגנה על הדמוקרטיה

 

אולק נצר, 4.4.11

 

רקע: "חוק האזרחות" של ליברמן שעבר בשקט בכנסת. השקט הזה שבו מתהדקת טבעת הרודנות סביב צווארם של אזרחים נאמנים שאינם פנטיים לאומניים-דתיים, כלומר אינם חסידי כיבוש והתנחלות, מחייב אותם לנקוט בצעדי מחאה והתנגדות למשטר הזה – לעמוד על נפשם ולא לתת את צווארם בטבעת החנק המוציאה לישראל את נשמתה האנושית והמוסרית. "חוק האזרחות" הזה חל גם על סעיף 97 בחוק הקיים האומר "מי שעושה מעשה שיש בו כדי לפגוע מריבונותה של המדינה, דינו מיתה או מאסר עולם". לא חייבים לחכות. כבר יש במחנה הקנאים קולות הקוראים להחיל סעיף זה על כל מי שעושה מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, כביכול, של המדינה על השטחים.

 

הנה מספר הצעות אסטרטגיות אישיות, שכל אזרח בעל מצפון וכבוד עצמי יכול לנקוט על מנת שתהיה לו תשובה טובה לענות בעתיד, כאשר ישאלו אותו "מה עשית כשעוד מותר היה לעצור את הרודנות של המתנחלים ותומכיהם". ארגונים שמאליים המתהדרים בערכים כמו דמוקרטיה, חירות, זכויות אדם, יכולים כמובן לסייע מאוד ליחידים ולעשות הרבה יותר – אבל אסור לקוות ולחכות שמישהו אחר ייקח את היוזמה ויוביל. המצב הגיע בהחלט לקו-האדום ומחייב התייצבות אישית. חוק האזרחות של ליברמן עבר בכנסת, בשקט. כולנו חונכנו על ערכי הצבא, אומץ, דבקות במשימה, כשאנחנו חזקים מול חלשים, מזוינים ומשוכפצים, מאורגנים ועם החברה'. אבל אומץ אזרחי זה משהו שמעולם לא טופח ולא דובר בו בארץ הזאת. הגיע הזמן.

 

הדבר החשוב ביותר הוא למצוא דרכים שבהן האנשים ההגונים הסובלים בחרוק-שיניים או בשקט ובהשלמה יוכלו לקום ולהתייצב, לצאת משגרת החיים הנורמאליים ולא לחזור אליהם עד שיבוא שינוי. צריך שיחידים יקבעו סטנדרד חדש, מופת למילוי חובתנו להגן על הדמוקרטיה כשהקנאים קמים עליה בכוח כזה. מולם חייבים לצאת בכוח – כוח חוקי, כוח מוסרי, כוח ללא-אלימות – אבל כוח, כי הקנאים באמת מבינים רק כוח. רק הפגנת כוח כזה ונחישות יכולה להשפיע על הרבים.

 

חותם אישי: האמצעי היעיל ביותר, הוא תג עם מסר שהאדם ישא על גופו, בצאתו ובבואו במרחב הציבורי, קבוע, משהו כמו "כפתור" שאפשר להבחין במה שעליו ממרחק. מובן שכל אחד צריך לשאת את המסר שבו הוא או היא מאמינים ומוכנים לעמוד מאחוריו (אני אישית, אילו היו לי אמצעים, הייתי מייצר ועונד "כפתור" עם הכיתוב "התנועה לשחרור ישראל מהשטחים"). ביום שהעובדה, שאנשים עם מסר כזה או דומה מסתובבים קבוע בציבור – ייקבע סימן חדש בתולדות המאבק על נפשה וגורלה של הארץ הזאת. המשמעות שיבינו גם המתנגדים היא, שציבור מתנגדי משטר ההתנחלויות בשטחים קם, לא משלים ולא נכנע, לוקח את העניין הזה ברצינות אמיתית, אישית, ומוכן להתמודד עליו בנחישות. כיום אין הרגשה כזאת ואין מציאות כזאת בישראל. את זאת אפשר לשנות.

 

עלונים: "השמאל הלאומי" עושה מבצעים של תלייה לילית של פוסטרים. אבל כל אחד יכול להדפיס "מיני פוסטר" על עמוד או חצי-עמוד רגיל במדפסת המחשב האישי, לתלות על לוח המודעות של הבית המשותף והבתים בסביבה, בסופרמרקט, בבית הקפה, לחלק לאנשים, וכד'. גרפיקה מתוחכמת איננה יתרון כלל, כי היא משדרת שהגורם המפיץ הוא ארגוני או אפילו מסחרי, ואילו "מיני פוסטר" מתקבל כמסר אישי לעניין. זה יכול להיות יעיל במיוחד כאשר קבוצה או ארגון מוציאה מסר ושולחת לכל חבריה בדו"אל, וכל אחד מדפיס ומפרסם אותו בעת ובעונה אחת. כך אפשר להגיב מייד לאירועים ולהשפיע על השיח הציבורי. למשל, לאחר פיגוע רצחני כמו שהיה באיתמר – "הטרור בא מהשטחים". בדרך קלה וזולה זו אפשר לא רק לכתוב סיסמא קצרה אלא גם לנמק ולהסביר ולהתייחס לתגובות של תומכי הסיפוח.

 

שלט על מכונית: המהנדס אלי צייחנר, (חפשו אותו ברשימת הכותבים ב"על צד שמאל" שמימין) המציא פטנט פשוט ויעיל מאוד – ראו תמונה. השלט עשוי מפוליגל ומוצמד לשמשה האחורית מבפנים בפיות-ואקום. את המסר מדפיסים בשלושה חלקים – ימני, אמצעי ושמאלי – ושולחים לרשימת הפעילים בדואר אלקטרוני. כל מה שצריך לעשות בבית זה להדפיס, לחבר את החלקים למסר ולהדביק בסלוטייפ רגיל לשלט. כאשר חוששים להשאיר את המכונית עם השלט אפשר להסירו מבפנים – אין שום בעיה. לאנשים עסוקים זה לא גוזל זמן, לא עולה כסף, ומי שנוסע נסיעה רגילה בכבישים העמוסים כרגיל, מפגין את המסר למאות רבות של נוסעים.

 

זהו להתחלה. שלא תגידו שלא אמרתי לכם.