הפלשתינים, אז מה?

 

דני רשף, מושב חוסן,  11.2.04

 

 

יש ספק גדול האם הפלשתינים, ככלל, באמת מבינים נכונה את החברה הישראלית הדמוקרטית ואת היסוד היהודי שבה. השמועות, המיתוסים, הדעות הקדומות והמאבק ההיסטורי הפלשתיני וודאי משבשים עד היסוד כל שיפוט אפשרי של החברה הישראלית, קוד ההתנהגות ומקורות הכוח. אותה אי הבנה קיימת בציבור הישראלי לגבי החברה הפלשתינית.

 

אנשי השמאל, שלדעתם כבר פיצחו את הגנום הפלשתיני מזמן, משוכנעים שהכל בעיה של כיבוש. למעשה אנוסים הפלשתינים לשלח בישראל פיגועים בישראל "בגלל הכיבוש". רק יסתיים הכיבוש ינבעו מהחברה הפלשתינית כוחות עלומים, שייצגו וישלטו על רוב הציבור, שיובילו את פלשתין לפיוס היסטורי עם ישראל. העובדות ההיסטוריות לא ממש חשובות כי הכיבוש לא ממש הסתיים.

 

אנשי הימין, שגם להם היומרה לפצח את הקוד הפלשתיני מדורות, משוכנעים שהכל נובע מאוזלת ידנו. רק נרפה את הלחץ מהחברה הפלשתינית, ש"מבינה רק כוח" ויפרצו מהחברה הפלשתינית גלים של טרור פיגועים והרס שייצגו וישלטו על החברה בפלשתין שיובילו אותנו ואותם למרחץ דמים. העובדות לא ממש חשובות מפני שלגרסתם 'עוד לא התחלנו באמת להילחם בטרור'.

 

אלה גם אלה משתמשים בחברה הפלשתינית כעלה תאנה ומקור הלגיטימיות לדעותיהם. אלה גם אלה החדירו לחברה הישראלית בשטיפת מוח בלתי פוסקת שאמת המידה היחידה והבלעדית לעיצוב עתידה של מדינת ישראל היא השאלה הגורלית 'מה יעשו הפלשתינים?'. אלה גם אלה מנסים להסביר לנו מה אנחנו, הישראלים, שלא ממש מבינים את החברה הפלשתינית, מבינים שהפלשתינים, שגם הם לא ממש מבינים את החברה הישראלית, מפרשים את מה שאנחנו עושים.

 

שלוש ברירות עומדות לפנינו: מדינה יהודית דמוקרטית המוותרת לשם כך על חלקים מארץ ישראל, מדינה דמוקרטית בארץ ישראל המוותרת על זהותה היהודית לטובת מדינה דו לאומית, או מדינה יהודית בארץ ישראל המוותרת לשם כך על הדמוקרטיה לכדי מדינת אפרטהייד לערבים. דומני שהרוב בישראל בוחר באפשרות הראשונה. הבחירה בין האפשרויות צריך שתהיה מושפעת מהפלשתינים, אך אם חפצי קיום אנחנו, אסור שתהיה תלויה בהם.

 

בחירה בדרך ההתנתקות החד צדדית ותחילת מסע ההתכנסות למדינה יהודית דמוקרטית יחולל וכבר מחולל תהליכים רבים ומורכבים שניסיון לחזותם במלואם ולאורך זמן הוא מבחינת הימור גרידא. יתכן שהטרור יגבר, יתכן שלא, אולי בשלב מסוים כן ובשלב אחר לא. ראש אמ"ן שלפני שנה הסתכל לשלי יחימוביץ בעיניים בתוכנית 'פגוש את העיתונות' ואמר "אתם עוד תופתעו ממה שימצא בעיראק" והתכוון בכך למלאי הנשק להשמדה המונית, הוכיח שלא רק שכמעט בלתי אפשרי לחזות את העתיד, אפילו לאבחן את ההווה נכונה קשה מאד. אך למרות שקשה לחזות את העתיד ומסובך לאבחן את ההווה תמיד אפשר לדעת את המטרה ולדבוק בה כמצפן בים סוער.

 

מדינה יהודית דמוקרטית אינה פתרון לטרור, יתכן שבמזרח התיכון ההפכפך היא גם לא מבוא לשלום.  היא רק צורך קיומי לעתידנו.