גם יהודית וגם דמוקרטית

גם הימין הקיצוני וגם השמאל הקיצוני מוותרים על "מדינה יהודית ודמוקרטית". אפשר לשמור על רוב יהודי, בלי לפגוע במיעוט הערבי

 

דני מור, מעריב, 5.2.04

 

 

מנתונים שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי בתחילת שנת 2004 חצה מספרם של המוסלמים בישראל את "קו המיליון", והגיע לכ-1.07 מיליון איש, שהם 16 אחוז מכלל אזרחי מדינת ישראל, והתחזית היא שבשנת 2020 הם יהיו 20 אחוז. מספר הילדים עד גיל 14 הוא כ-450 אלף , שזה רבע מהילדים בישראל. ניר ברעם, במאמרו "השקר של השמאל" ( "מעריב" 2.2), מאשים את אמנון רובינשטיין ויוסי ביילין בכך שה"מדינה יהודית דמוקרטית" שהם מציעים, איננה שונה ממה שמציע הליכוד - מדינה גזענית שתמיד תפלה לרעה את הערבים.

 

ברעם מציע לשאוף ל"מדינה ישראלית דמוקרטית" כדי לאפשר לערבים זכויות שוות. ברעם מוכן לוותר על הזהות היהודית של מדינת ישראל כדי לא לפגוע בערבים. כלומר, הזהות היהודית שלנו והזכויות האזרחיות של ערביי ישראל הם כל כך מנוגדים, שאין שום דרך לגשר ביניהם. כל זה בא באותו יום בו מתפרסם כי רבע מהילדים שנולדים בישראל הם ערבים.

 

בעצם, ברעם בא לחזק את הטענה השקרית של המתנחלים וההצדקה שלהם לסיפוח שלושה מיליון פלשתינים, לפיה "ערביי ישראל" מתרבים יותר מהיהודים ומדינת ישראל תצטרך, במוקדם או במאוחר, להתמודד עם הבעיה הדמוגרפית ולקיים מדינה יהודית עם רוב ערבי.

 

ראשית, למרות התחזיות הדמוגרפיות הקודרות, שהמתנחלים מדברים עליהן כבר 37 שנים, מספרם של ערביי ישראל אינו משתנה באופן יחסי, ומאז קום המדינה ועד היום הם אינם עוברים את ה-18 אחוז מכלל האוכלוסייה.

 

שנית, יש דרכים הומניות ולגיטימיות להגדיל את אחוז היהודים במדינת ישראל, בלי שום צורך לקשור חצוצרות של נשים ערביות וללא טרנספר של ערבים.

 

מדינת ישראל לא טיפלה אף פעם בצורה מעמיקה בבעיה הדמוגרפית שלה. אף אחד בעולם כבר איננו מבין למה קמה מדינה יהודית ומה הצורך במדינה כזאת. היו שנים שמדינת ישראל ידעה להסביר את יהדותה כצורך קיומי. היו שנים שכל העולם הבין שיש לעם היהודי זכות לגיטימית למדינה משלו. השקענו ואנחנו משקיעים הרבה מאוד בביטחון הפיזי שלנו, אך איננו עושים כמעט כלום למען הביטחון הלאומי שלנו.

 

אפילו בארץ אין רוב יהודי, שמאמין ביכולתנו לקיים מדינה יהודית דמוקרטית. הקצוות הימניים והשמאליים כבר התייאשו, וכל אחד מציע את הפתרון שלו – זה מוותר על דמוקרטיה וזה מוותר על היהדות.

 

מדינת ישראל יכולה לבחור להיות מדינה דמוקרטית ולוותר על יהדותה. ספק אם נצליח לשמור על מדינה דו-לאומית ודמוקרטית במזרח-התיכון.

 

מדינת ישראל יכולה לבחור להיות מדינה יהודית גם כאשר רוב תושביה יהיו ערבים, ולוותר על היותה דמוקרטית – במזרח-התיכון זה די מקובל שמיעוט קטן שולט על המדינה כולה (ההאשמים בירדן, העלאווים בסוריה ועוד). אבל ספק אם יהודים ירצו לחיות במדינה לא דמוקרטית.

 

מדינת ישראל יכולה לבחור להיות מדינה יהודית ודמוקרטית – אין מדינה כזאת במזרח התיכון ואין מדינה כזאת בעולם כולו. זו הדרך היחידה להיות "בית לאומי לעם היהודי", להיות "בית" ולא "גולה" – מדינה יהודית דמוקרטית שרוב תושביה יהודים – זאת הציונות ואין אחרת.

 

כדי לממש את זה אסור לנו בשום פנים להתפתות לקיצורי דרך ולגרש ערבים מהארץ. עשינו זאת, מחוסר ברירה, במלחמת העצמאות, ועדיין לא התגברנו על הנזקים שזה גרם לנו. יש מקום למיעוט ערבי קטן במדינה יהודית, שישתלב בכל תחומי החיים, ויש דרכים לגיטימיות למנוע ממנו לאיים על הרוב היהודי.

 

המדינה היהודית בארץ ישראל לא תתקיים מאליה. השלום עם שכנינו הערבים לא מבטיח מדינה יהודית. הקיום היהודי של ישראל דורש השקעה אדירה, לפחות כמו בביטחון. אם לא נשקיע בזה נהפוך להיות מדינה ככל מדינות הגולה, ואולי אף גרועה יותר.

 

הכותב הוא חבר התנועה להיפרדות חד-צדדית.