להדר שלום רב.

 

 

למען הקונצנזוס והלגיטימיות הדמוקרטית צריך, אכן, לעשות וויתורים רבים. אלא שאני, עקרונית, מתנגד מושבע של משאל עם. ממשלה נבחרה כדי לבצע מדיניות ולא כדי לרוץ לעם.

 

אני כן חושב שכאשר ממשלה נבחרת למדיניות מסוימת ומחליטה על מדיניות חדשה, הפוכה או סותרת את המצע עליו נבחרה, היא צריכה ללכת לבחירות מחדש. אז תיווצר, במהלך אחד, תאימות נדרשת בין הרכב הכוחות הפוליטיים לבין המדיניות של הממשלה הנבחרת והלגיטימיות לבצע את הדברים.

 

אכן מאד הייתי רוצה שהבחירות בישראל יתנהלו סביב ההתנתקות, סביב שאלת הזהות הלאומית והמטרות הלאומיות ושהגרסה שתזכה במנדט תוביל את העם 4 שנים. אבל כעת כאשר הרכבת יצאה מהתחנה, היא שועטת תוך בניית מחויבות בין לאומית, תוך דילוג על פני מכשולם רבים וגם תוך עיקום מה של הדמוקרטיה הישראלית. הדילמה היא האם לעצור, בשלב הנוכחי, את הרכבת למען התקינות הדמוקרטית.

  

היות וראש הממשלה כבר בכנס לטרון שטרם הבחירות האחרונות הודיע שהוא בעד מדינה פלשתינית ושנאלץ לוויתורים כואבים. כבר אז, לפני הבחירות רעשה הארץ הכיצד ראש הממשלה, בעיצומה של אינתיפאדה וטרור קשה אלף מונים מהיום, מדבר על 'מדינה פלשתינית' ו'ויתורים כואבים' רחמנא לצלן ועוד מבטיח שהוא יביא את השלום ממש. אמנם הוא התנה את זה בפרטנר ובהתגברות על הטרור. לדעתי על הטרור התגברנו כך שאין כאן היפוך של מצע הבחירות שלו. וודאי אין כאן סטייה מוחלטת מהמטרה אלא רק מהשיטה כיצד להגיע למטרה. במקום עם פרטנר, בלי פרטנר.

 

(אגב אני אישית לא בעד ולא נגד מדינה פלשתינית, בעיני זו בעיה פנימית פלשתינית, אני בעד התכנסות למדינה יהודית דמוקרטית תוך וויתור על חלקי ארץ ישראל. חלקים שישארו מן הסתם בידי הפלשתינים, ירצו יקימו מדינה, ירצו יהרגו אחד את השני, סביר שירצו גם להרוג בנו מעת לעת ואז נתגונן כמיטב היצירתיות של החברה הישראלית וצה"ל)

 

לכן עיוות הדמוקרטיה היא בעיקר בעיה פנימית של הליכוד. במישור הלאומי כמו שמשאל עם פנימי במרצ סביב הסוגיה לחלק את ירושלים לא מחייב את המדינה, את מוסדותיה ואפילו לא את האזרחים שהשתתפו במשאל, כך משאל הליכוד הוא לחלוטין בעיה פנימית של משתתפי המשאל וודאי לא בעיה לאומית.

 

רוצה לסכם את הפרק עד כאן. יש פגיעת מה בתהליך הדמוקרטי התקין. אין כאן מעשה קיצוני מעבר למה שמקובל בדמוקרטיות, בכל מדינות העולם. (דה גול שהבטיח להישאר ויצא, ג'ונסון שהבטיח לצאת וניכנס, ניקסון שהבטיח להישאר ויצא, בגין שהבטיח ימית וכוח מגן עברי, וכו'...).

 

להצעה ללכת לבחירות כעת, כי כאמור אני נגד משאל עם, יש משמעות אחת. נזק בין לאומי אדיר לממשלת ישראל ולמדינה שיורגש בכל תחומי חיינו, עצירת ההתנתקות למועד בלתי ידוע. סיכוי רב שהשילוב של לחץ בין לאומי והתהליכים ברשות הפלשתינית יחזירו את הרעיון של היציאה מעזה וההתכנסות למדינה יהודית דמוקרטית לשולחן המשא ומתן עם הפלשתינים, לתלות בתהליכי המו"מ ולתלות בהפכפכות, האנרכיה, הערמומיות ואי היציבות של החברה הפלשתינית ההרוסה. מה שבעיני הוא מתכון בדוק למריחת זמן עד דה לגיטימציה לישראל בעולם ומדינה דו לאומית לפלשתינים שסופה פלשתין הגדולה. למעשה החזרת האסטרטגיה של ערפאת ותורת השלבים בדלת האחורית.

 

לכן על אף שאני מאד מצר על הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית, פגיעה הניתנת במפורש לתיקון בעתיד,  אני, שרוצה גם בעוד 20 שנה לחיות במדינה גם יהודית וגם דמוקרטית, לא יכול להסכים כעת לעצירתו ואולי חיסולו של מהלך שבעיני הוא כורח קיומי ממש. ברור שבכל החלטה יש שפע של פגמים אבל הכרעתי בעד מדינה יהודית דמוקרטית שעוד צריך לעצב אותה והמלאכה מרובה, ונגד מדינה דמוקרטית תקינה להפליא אבל גולשת למדינה דו לאומית.

 

דני רשף, מושב חוסן, 24.12.04.