דמוקרטיה מתאבדת

 

בן דרור ימיני, מעריב, 20.8.04

 

 

זה היה יכול להצחיק אם זה לא היה מסוכן – על הקובעים גורלות בלהג

 

יש החושבים שדמוקרטיה היא שלטון הרוב. זו טעות. דמוקרטיה היא שלטון המשתתפים. אין כמו התהליכים שעוברים על הליכוד, ותבוסת ראש הממשלה השבוע, כדי להבהיר כיצד השלטון, בתהליך מעניין, אך בעיקר מסוכן, עובר לידי המיעוט. והכל נעשה לפי כללי הדמוקרטיה.

 

כדאי להבהיר את מה שקרה השבוע, צריך ללכת קצת אחורה, למה שעורר את זעמם של אינספור פובליציסטים, פרשנים ופוליטיקאים: משאל מתפקדי הליכוד. בשבועיים שקדמו למשאל זה היה הנושא המרכזי בחדשות, בפרשנויות, בתוכניות מאזינים. מי לא עסק בו? והנה, בהגיע יום פקודה, המתפקדים לא הגיעו. הם הפקירו את הקלפיות. מי בא? בעיקר אלה שמונעים אידאולוגית.

 

מוטיבציה אידאולוגית היא כמובן דבר טוב וראוי. אלא שכאשר עיוותים טכניים מאפשרים לקבוצה משיחית להשתלט על הרוב - הדמוקרטיה בסכנה. קצת יותר מרבע ממתפקדי הליכוד הצביעו נגד ההתנתקות. אבל פורמלית, הם היו רוב המתפקדים. היכן כל השאר? ובכן, קצת פחות מרבע נוסף טרח להגיע לקלפי, כדי לתמוך בתוכנית ההתנתקות של שרון. אבל המסה המרכזית- 50 אחוז - נותרה בבית.

 

בעניין כל כך עקרוני, שהוא רווי אמוציות אידאולוגיות עמוקות, ברור לחלוטין שכל מי שמתנגד לתוכנית, המהווה סטייה מהאידאולוגיה הישנה של הליכוד - הגיע לקלפי. ספק אם היה מתפקד אחד, שהתנגד לתוכנית ההתנתקות, שוויתר על ההשתתפות. כך שלמעשה, העובדה שהמתנגדים הצליחו להשיג רק קצת יותר מרבע ממתפקדי הליכוד-מעידה על כישלון חרוץ. אבל לדידם, וכך הדברים גם הוצגו בתקשורת - זה היה לא פחות מניצחון הרוח. ונניח לעובדה שמדובר במיעוט.

 

ועדיין לא אמרנו מילה אחת על כך שהמטה המאורגן להפליא של מתנגדי ההתנתקות, רוב אלה שעברו מבית לבית, שהופיעו בתקשורת, שהציבו שלטים ברחובות וחילקו מנשרים, שהתייצבו ללחץ אחרון ליד הקלפיות - כלל לא היו חברי ליכוד. פורמלית, ועל כך אין ויכוח, הם זכו להישג מרשים. מהותית, וטוב שכך, שרון הבין שהוא לא מחויב לתוצאות שהושגו, לעתים במרמה, על ידי מתנגדי הליכוד. ולמה במרמה? משום שחלק ניכר מהפעילים הרשומים כחברי ליכוד, כמו למשל חברי "מנהיגות יהודית", כלל אינם מצביעי ליכוד. אבל ביום הדין, הם אלה שבאו. ועכשיו הם, צחוק הגורל, מדברים בשם הדמוקרטיה.

 

החטא הקדמון מצוי בדחליל הפריימריס. שם מתחיל העיוות. וכי מהם פריימריס? מנגנון שבו מתמודדים ופוקדים מצליחים לגייס כמה שיותר אנשים, שרובם ממלאים את הטפסים רק משום קשר או קרבה לפוקד. ואז, הסבתא והבת-דודה והחברים שלהם והשכנים שלהם, שלעתים גם מישהו שילם להם את דמי החבר, הם אלה שצריכים לקבל הכרעות. הם אלה שבוחרים את מרכז הליכוד.

 

היכן הבעיה? האזרח הממוצע, נניח, מצוי בדרגה חמש של תודעה פוליטית. הוא החיבור בין קשיש שיושב בבית אבות, ואין לו מושג ירוק על אקטואליה פוליטית, או עולה חדש שלא מבין מילה בעברית, לבין הפרופסור למדעי המדינה, שמכיר בעל פה את כל הפסיקים בכל מצעי המפלגות. המתפקדים אינם משקפים את האזרח הממוצע. הם משקפים משהו הרבה יותר נמוך. הם משקפים מיעוט אידאולוגי בעל תודעה, ורוב מוחלט של מתפקדי קש. הקרובים והשכנים והקשישים מבתי האבות. הנה לנו עוד הסבר להשתתפות הכל כך נמוכה, במשאל מתפקדי הליכוד, על נושא כל כך חשוב.

 

הסקרים שמצביעים על כך שרוב מצביעי הליכוד תומכים בשרון - אינם משקרים. שהרי דמוקרטיה שמבוססת על פריימריס - שיוצרת השתתפות נמוכה, שיוצרת חממה אידיאלית להשתלטות מיעוט אידאולוגי - חוגגת לנו מול העיניים.

 

הנה העיוות, במספרים: ביישוב בת-עין התפקדו 92 איש לליכוד. כמה הצביעו לליכוד? 10 בלבד. אבל למפלגת קליינר-מרזל מהימין המשיחי הצביעו 104. היישוב הזה גם הצליח להחדיר לליכוד חבר מרכז, מוטי קרפל, שאידאולוגית, קרוב יותר לכהנא מאשר לשרון. כך גם ביצהר. 70 התפקדו לליכוד. שניים בלבד הצביעו לליכוד. אפשר להניח שכל מתפקדי הליכוד מבת-עין ומיצהר השתתפו במשאל. אפשר להניח שכל נציגי "מנהיגות יהודית" השתתפו בהצבעה במרכז הליכוד.

 

אלה ואלה אינם מצביעי ליכוד. אלה ואלה מלהגים גבוהה בשם הדמוקרטיה. אם הם לא היו מובילים את כולנו לתבוסה, זו היתה יכולה להיות יופי של סאטירה.