דת גמישה, אלוהים משתנה

 

שמירה על מסורת ההסתגלות של היהדות חיונית לקידום המשא ומתן לשלום

 

דוד פורמן, הארץ, 26.9.02

 

 

בשמחת תורה, שעה שאנו חוגגים את קריאת התורה מחדש, נעים לנו להרהר במורשת הדת היהודית שנמסרה לידינו במעמד הר סיני. היהדות היא הדת המופלאה ביותר בהיסטוריה האנושית. דת שנולדה בקרב שבטים שקיימו אורח חיים נוודי-למחצה במזרח הקרוב, והיא עדיין ישימה כיום, בעידן הטכנולוגי. קבוצה אליטיסטית החזיקה בה, קבוצה שנהנתה מעצמאות קצרה וחולפת. אולם רוב ההיסטוריה היהודית היא היסטוריה של תפוצה. מדהים כיצד הצליחה היהדות לשרוד לאחר שנאלצה להתמודד עם הניסיונות הדמיוניים והדמוניים.

 

איך ניתן להסביר תופעה זו, הדומה לנס? בנחישות להתמודד עם הגיוון האינסופי של הסדר הטבעי והחוויה ההיסטורית. כל תופעה חדשה - טבעית או היסטורית - נתפשה כהוכחה לכך, שאלוהי אבותינו הוא כל יכול, כל יודע, ומצוי בכל. הפרמטרים (הגדרות) של האמונה באל אחד הורחבו כל העת כדי לכלול חוויות חדשות, ידע חדש ותבונות חדשות. פירוש הדבר, שהיהדות לא ראתה את עצמה מחויבת לתפישה יחידה של האלוהות, כי אם לרעיון שעל פיו האל מסוגל להתמודד עם פלאי הטבע, עם התקדמות מדעית ועם ההתפתחות ההיסטורית.

 

ככל שחלו תמורות בניסיון ובחוויה היהודית, כך שונתה תפישת האלוהות כדי לסגלה לאותן תמורות. האל האישי (הכמעט שבטי) של אברהם היה שונה באורח ניכר מן האל הלאומי של משה, וזה בתורו היה שונה לגמרי מהאל המשיחי של הרבנים והחכמים. תמיד התקיימה התפישה של אל אחד, אולם על פי פרשנויות שונות.

 

ככל שהיהדות נחשפה לתמורות קיצוניות במהלך ההיסטוריה כך היא השכילה לעצב את עצמה מחדש. תוצאות החידושים היו תמיד מתכונת חדשה ליהדות, כזאת הקשורה לעברה, אך לא תמיד הסתעפות לוגית מן הביטויים הקודמים של האמונה האלוהית, אלא תולדה היסטורית של הכורח להתמודד עם סוגיות קשות של הישרדות.

 

הדוגמה הקלאסית לכך היא היהדות הרבנית. הרבנים עיצבו מתכונת חדשה של הבנה דתית, אשר הייתה אמורה להקל את המעבר מדת לאומית עצמאית, שבמרכזה בית המקדש, לדת שניתן לסגלה לחיי גלות.

 

כיום מתמודדת היהדות כדת עם אתגר של עולם המשתנה בקצב מהיר. האם תדע להסתגל ולשרוד גם מול ההתקדמות בתחום הטכנולוגיה והמדע והשתנות המציאות הפוליטית? חריפה במיוחד השאלה במסגרת המשא ומתן לשלום. שם יש צורך נואש בכך, שהגמישות המסורתית תגבר על כל פרשנות צרה של היהדות.

 

כדי לשמור את מידת הגמישות הזאת שומה על היהדות להימנע ממיסודה של הברית הלא כשרה והחונקת בין פוליטיקה לדת. הברית הזאת מולידה בהכרח תפישה, הרואה איום בכל פרשנות חדשנית של היהדות ואינה מותירה מקום לוויכוח התוסס ולשונות שמאז ומעולם אפיינו את חיי הדת היהודיים.

חרף העובדה שהיהדות קיבלה את דבר ההתגלות האלוהית היא מעולם לא ניסתה ליצור מערכת כה אבסולוטית, עד כי הקדמה והשינוי יהוו איום כלפיה. אם יחדלו כוחות הקדמה בתוך היהדות למלא תפקיד בהתפתחותנו ההיסטורית כעם, אזי ניכנע לפרשנות ייחודית של האמונה היהודית, ולפיה המטרה מקדשת את האמצעים. מחשבה זו מצמררת במיוחד בשעה שמונחים כגון "טרנספר עכשיו", "אין ערבים אין פיגועים" ו"מוות לערבים" חודרים ללקסיקון הדתי שלנו. כל זאת על בסיס כביכול של המושג האלוהי המעוות של "טוהר הארץ", או כפי שהוא מוכר יותר: "ארץ ישראל השלמה".

 

שמחת תורה הוא הזמן המתאים לשוב ולהזכיר, שהבנתנו את היהדות מחייבת להמשיך לפתח דת גמישה, יצירתית ובעלת סיכויי הישרדות בזמננו.

 

 

הכותב הוא יו"ר ארגון רבנים למען זכויות האדם