כולנו שי דרומי

 

יחיאל לייטר, מעריב, 23.1.07

 

יחיאל לייטר קורא לאזרחי המדינה לפעול לתיקון האמנה החברתית המתפוררת, למען ביטחוננו האישי.

 

מי הפר את האמנה החברתית, שי דרומי או שלטונות המדינה? בית המשפט יכריע בשאלה הטכנית אם דרומי פעל על פי חוק או לא, וטוב שכך. אבל מי ישפוט את המערכת השלטונית שהביאה אזרח טוב, שומר חוק וציוני אמיתי, לסמוך רק על עצמו בכדי להגן על עצמו ורכושו? רק לנו, כל אחד לחוד ולכולנו יחד, הזכות והחובה לשפוט.

 

המשטר הדמוקרטי מבוסס על רעיון האמנה החברתית. המושג עוצב על ידי גדולי הפילוסופים המדיניים במאות ה-17 וה-18, והוא מתאר מצב בו האזרח מסכים למלא חובות למדינה בה הוא חי - לשלם מיסיה ולקיים את חוקיה, ובתמורה לקבל שירותים מהמדינה, בעיקר ביטחון אישי.

 

מובן שאם האזרח מפר את חובתו למדינה הוא ייענש, ומובן לא פחות שאם השלטון מפר את חובותיו לאזרח הוא יוחלף. אבל קיימת אי סימטריה מהותית. כשהפרת האמנה מבוצעת על ידי האזרח, תגובת המדינה היא מהירה, כי הכוח של רשויות המדינה עומד לרשותה לשימוש מיידי. מה שאין כן כאשר ההפרה מבצעת על ידי המדינה. לוקח זמן רב עד שהאזרח, בהתאגדות עם אזרחים נפגעים רבים אחרים, מחיל את כללי האמנה על המערכת השלטונית.

 

מהפכת האינטרנט אומנם נותנת אפשרות לאזרחים להתאגד נגד הממסד בקלות רבה יותר מבעבר, ודוגמא לכך ניתן למצוא בלפחות שתי עצומות אינטרנטיות למען דרומי, אך עדיין כוחו של האזרח להגיב להפרות האמנה מצד הממסד מוגבל הרבה יותר. אם כן, מה על האזרח הנפגע או הנעשק לעשות עד שמנגנון התיקון של החברה מעניק לו את הביטחון המגיע לו?

 

האמנה מתחילה להיפרם

 

אם האזרח הוא חוואי שמתפרנס מעמל כפיו, שציודו ורכושו נגנבו והושחתו פעם אחר פעם על ידי אנשים שפיתחו נורמות של חיים מחוץ לחוק, אנשים שאינם נרתעים לפגוע גם בנפש, אם אתה אזרח בשם שי דרומי, אתה ישן בדיר עם נשק להגנה עצמית צמוד אליך.

 

ההתנכלות החוזרת ונשנית לדרומי איננה חריגה. מי לא יודע על ממלכת הפשיעה הבדואית בנגב? על הבניה המאסיבית, על גזילת אדמות המדינה, על הפרוטקשן ביישוב עומר, על אין-ספור הפריצות בבאר-שבע ועל שודדי הדרכים בציר דימונה באר-שבע? כן, אני יודע, ודאי כמו במקרה של בני סלע, גם כאן זה ה"כיבוש" שמשחית.

 

במדינה מתוקנת אזרחים לא ישנים ברכבם ולא בדירם, בדיוק כפי שלא ישנים בבנקים בכדי לשמור על כספם. במדינה שאמנתה החברתית לא השתבשה, לא מצפים מאזרחים לישון בחדרי ביטחון במשך שנים כי ירי טילים מטווח קצר הפך לנורמה, משום שאנשי הצבא עוסקים בפתרונות מדיניים במקום לעסוק בתחומם – הענקת ביטחון.

 

במדינה מתוקנת בדרך כלל אין זה קל יותר לספור את השרים ואת בכירי השירות הציבורי שאינם חשודים בשחיתות, מאשר את אלו החשודים בשחיתות. כל אלה מהווים אף הם הפרה של האמנה החברתית. במדינה שהפוליטיקאים הם הנחקרים, אנשי הביטחון הם המדינאים והפושעים האלימים כמעט חסינים מפני מחויבותה של המדינה לאזרחיה, האמנה מתחילה להיפרם.

 

יש לקוות שבית המשפט יעשה צדק עם שי דרומי, אבל מה יהיה על החברה כולה? על כל אזרח מוטלת החובה לקחת אחריות, לתקן את המעוות ולחזק את האמנה. עד שזה לא יקרה, כולנו נמשיך לישון בדיר. כולנו שי דרומי.