‏חזון

 

דני מור, שער הגולן, 20.1.07

 

אריק שרון נלחם למען מדינת ישראל כל חייו ולא זכה להבנה ואהדה כמו שזכה בה חודשים ספורים לפני שרותק למיטתו בבית החולים. רק בסוף חייו הצליח שרון ללכד את הימין והשמאל ולהקים מפלגה גדולה יש מאין.

 

מפלגת קדימה הביאה משב רוח חדש לפוליטיקה הישראלית. פתאום נמאס לאזרחים מהימין לקבל הכתבות מהימין הקיצוני ופתאום נמאס לאזרחים מהשמאל להיגרר אחרי השמאל הרדיקלי. שליש מהעם בישראל תמך במפלגה חדשה לחלוטין שלא היה לה עבר מפואר, שלא הקימה את המדינה ולא היתה "בית", מפלגה שדיברה פוליטיקה ברורה, מפלגה שהציבה מטרה ברורה ולמרות  ה"פינוי" הכואב זכתה לתמיכה גדולה. שליש מהעם ויתר על הימין שמשך למדינת אפרטהייד וויתר על השמאל שמשך ל"מדינת כל אזרחיה" ובחר במדינה יהודית דמוקרטית. פתאום היתה עדנה למדינה היהודית, פתאום נזכרנו לרגע במטרה האמיתית לשמה הגענו למדינה הזאת.

 

אריק שרון עשה טעות אחת גדולה באיוש המפלגה, הוא לא הקשיב למי ששר את הפזמון החדש שלו, הוא בחר באנשים שדיברו בשפה הישנה או לא דיברו בכלל. במקום לצרף לקדימה את עמי אילון ועוזי דיין שצעקו מעל כל במה "מדינה יהודית דמוקרטית" הוא הביא את הירשנזון ודיכטר, במקום לצרף אנשי חזון הוא צרף טכנוקרטים. יכול להיות שאם אריק שרון היה מנצח על המקהלה הטכנוקרטית הזאת הוא היה מצליח ללמד אותם את המנגינה החדשה אבל הוא השאיר את כל הטכנוקרטים האלה בידי טכנוקרט מקצועי והשאיר אותנו בידי ממשלה חסרת חוט שדרה, חסרת צבע וחסרת חזון.

 

עכשיו אנחנו ממשיכים להיטלטל בין השמאל הקיצוני והימין הקיצוני. שוב חוגגים כל הצווחנים הרדיקליים האלה ומושכים אותנו חזרה לבחור בין תהום האפרטהייד לתהום ה"כל אזרחיה". לרגע הצליח אריק שרון להחזיר לנו את האמונה ביכולתנו לקיים מדינה יהודית, לרגע נצטללה דעתנו וראינו מטרה ברורה ושוב אנחנו מדשדשים ללא מטרה.

 

התקווה היחידה שלנו תהיה אם ציפי לבני, עמי אילון ועוזי דיין יסחפו אחריהם פוליטיקאים נוספים מהימין ומהשמאל שיציבו את המדינה יהודית דמוקרטית כמטרה ויאבקו על הדרכים השונות להשגת המטרה הזאת.