בין עידוד הילודה לדמוגרפיה

 

דני מור, שער הגולן, 9.9.02

 

 

בתגובה למאמר של גדעון לוי "רחם בשירות המדינה", הארץ, 9.9.02

 

שתי הרגליים עליהם ניצבת מדינת ישראל הם היהדות והדמוקרטיה.

מדינתנו היא "בית לאומי לעם היהודי" ומתנהלת באופן דמוקרטי. כדי להתנהל טוב באופן דמוקרטי חייבת המדינה לשמור ולטפח את הרוב היהודי במדינה.

הדמוגרפיה במדינת ישראל משמעותה רוב יהודי.

הדמוגרפיה היא אחד הנושאים המרכזים שצריכים להעסיק את ממשלות ישראל ואכן יש במדינתנו (להפתעתי)  "מועצה ציבורית לדמוגרפיה" וזה דבר מעודד מאוד.

 

אם במועצה 37 חברים וביניהם שלושה גניקולוגים זה לא מחויב המציאות שהמועצה תעסוק רק בענייני רחם. השאלה מה המנדט שניתן למועצה ולמי היא אמורה להגיש את מסקנותיה.

 

יש בסיס לדאגותיו של גדעון לוי מכינוס המועצה כי במדינה בה רק המלחמה מביאה שלום ורק הצבא מביא ביטחון יש בסיס לפחד שהדמוגרפיה היא רק עידוד ילודה אצל היהודים ומזה מצפים שיהיה רוב יהודי.

 

כל הזרמים והפלגים שבמדינה מעונינים ברוב יהודי, פרט לערבים ולאנשי "מדינת כל אזרחיה" בדבריהם ולמתנחלים במעשיהם. מוזר לראות שמי שמבקשים להשיג את הרוב הזה בצורה הבוטה ביותר של טרנספר לערבים מעדיפים לספח את התושבים הערבים של ירושלים (שלא היו אזרחי המדינה לפני 67) ואולי גם את כל תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה למדינת ישראל, אולי כדי שיהיה להם הרבה מה לטרנספר.

 

מדינת ישראל מעונינת להגדיל את האוכלוסייה היהודית יש לנו את חוק השבות ואנו משקיעים בהגירה של יהודים מכל ארצות העולם לישראל אבל מצד שני מאפשרת המדינה ליהודים קיצוניים לגרור אותה להרפתקה של סיפוח וטרנספר שמערער את קיומה.

 

לסיכום: שלום, ביטחון וילודה, הם בסיס לחיים טובים במדינה מסודרת אבל אם מצפים לשלום רק דרך המלחמה ולביטחון רק דרך הצבא ולדמוגרפיה רק דרך עידוד הילודה אז לעולם לא נשיג אותם.