ביילין לא יודע מה זה אופוזיציה אמיתית

 

דני מור, שער הגולן, 8.6.04

 

"אופוזיציה אמיתית" צריכה להציג מדיניות ברורה ואחראית כדי שביום הבחירות תהיה לאזרח אפשרות לבחור בין המדיניות שלה למדיניות של הקואליציה. אופוזיציה שעסוקה רק בהפלת הממשלה איננה אופוזיציה אחראית ולכן גם איננה אופוזיציה אמיתית. במידה והממשלה מיישמת את מדיניות האופוזיציה עליה להצטרף לממשלה. המדיניות היא העיקר ולא הפלת הממשלה.

 

צודק דן מרגלית במאמרו "הטעות החוזרת של השמאל" מעריב 8.6.04, כשהוא כותב כי "לשרון היו לפחות שני הישגים מדיניים בזירה הבינלאומית, בה מצב ישראל עלול להתדרדר לשפל גורלי. דב וייסגלס חילץ בעבורו מקונדוליסה רייס את מכתביו של ג'ורג' בוש, שיישארו בעלי ערך רב אם יעלה בידי הנשיא הנוכחי להתגורר בבית הלבן בארבע השנים הבאות; והנכונות המצרית למעורבות פעילה ברצועת עזה עשויה להתגלות כמהלך אסטרטגי לקידום היציבות באזור". יש לו גם הישג חשוב נוסף שהוא מציג סוף סוף מדיניות!

 

הסכם ז'נבה או כל הסכם שלום כלשהו עם הפלשתינים יכול להיות רלוונטי רק לאחר שתהיה להם מדינה עצמאית והם יוכיחו לעצמם ולעולם שהם יכולים לנהל מדינה. חבל שהשמאל לא למד את זה מהסכם אוסלו שכשל בצורה כל כך כואבת.

 

יוסי ביילין חסם בפני ברק את צירופו של אריק שרון לממשלתו ובכך טעה טעות כפולה ומכופלת:

א. הוא גרם לבחירתו של אריק שרון כראש ממשלה.

ב. בישיבה של אנשי מפלגת העבודה ברחוב הירקון, אמר ברק לביילין "רק לאריק שרון יש נסיון בהורדת התנחלויות" (במו אוזני שמעתי).

ג. אם אריק שרון (ביחד עם הליכוד) היה מצטרף לממשלתו של ברק, מפלגת הליכוד הייתה הופכת למפלגה לא רלוונטית (כפי שזה קרה למפלגת העבודה שהצטרפה לממשלתו של שרון).

ד. אהוד ברק היה נבחר שנית להיות ראש ממשלה ומוביל ליציאה חד-צדדית על סמך נסיונו בלבנון.

 

מפלגת העבודה לא צריכה להצטרף לקואליציה אם יהיה בכוחה של הממשלה לצאת מעזה בלעדיה, אבל אם שרון יצטרך את מפלגת העבודה כדי לצאת מעזה אסור להם לסרב כי בחירות עכשיו יחסלו אותה סופית.