דני שלום,

 

אני מסכימה לכל מילה. גם אני תמהה על ההתבטאויות של מצנע כאילו לא היינו כבר בסרט הזה. גם אני חושבת שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתמזמז עם הזמן והתוכנית לא יכולה להתבסס על משא ומתן, אלא, צריכה להיות תוכנית, ואם אפשר, היא יכולה להתבצע גם עם משא ומתן - אך לא להתנות את מה שצריך לעשות - בהידברות.

 

רוני ענבר

 

 

 

צר לי דני אך אינני מסכים אתך.

 

לא לניתוח ובוודאי לא לנימת הזלזול וההתנשאות.

אני מסכים כי יש צורך במהלכים חד צדדיים מכל הסיבות שכבר דיברנו עליהם אין ספור פעמים, אך להפוך את אי ההדברות לאידיאולוגיה.

נראה לי לא רק שגוי אלא גובל באיוולת.

ובהתמכרות לתפיסה צרה ומגבלת (חד צדדי) כפתרון קסם המסתיר את כל האפשרויות האחרות.

 

לגבי האדם עצמו, מוקדם עוד לומר.

אין ספק כי הוא עוד יצטרך להוכיח את עצמו.

אני מודע ושותף לאכזבה מכוכבי השביט למיניהם, אך צר לי לומר כי גם הנהגתם של הטרילוגיה למודת הניסיון שרון - פואד- פרס לא רק שלא הוכיחה את עצמה אלא דרדרה אותנו למקום הקשה ביותר בהיסטוריה של המדינה הזו, ללא מנהיגות, כיוון או דרך.

 

במערך הפוליטי הקיים, הבחירה האפשרית היא בין המשך של מה שהיה בשנתיים האחרונות לבין שינוי כיוון שבחלקו גם אפשרות למהלכים חד צדדיים.

מצנע הוא היחידי במערכת הפוליטית שמעמיד את העניין בצורה בהירה על סדר היום וזוכה לתמיכה ציבורית. עצם הכניסה שלו למערכת כבר הביאה לשינוי, מבורך לדעתי, ובחינת אפשרויות מחוץ לכוח, כוח ועוד כוח. רמון בכלל לא במשחק.

 

אני חולק עליך גם במהות וגם בנימה ובסגנון, (זלזול איננו מעיד על צדק) ככלל, נראה לי כי אתה שופך את התינוק עם המים.

 

דרך אגב

האם אתה מתכוון להתפקד למפלגת העבודה ולהצביע בעד המשך הנהגתו של בנימין פואד בן אליעזר?

 

ברכות

ושבת שלום

אסף סולומון

 

 

 

לאסף שלום.

 

ראשית צר לי שאתה מבין את דברי כהתנגדות לעצם ההידברות. ההתנגדות היא להנחת כל הביצים בסל אחד, סל ההידברות, ולשיטת ההידברות שהיא, ולא המשולש פרס שרון פואד, שדרדרה אותנו לאינתיפדה הנוכחית. (מה נעשה אבל האינתיפדה פרצה בימי ברק כאשר איש מהשלושה לא היה בעמדה משפיעה, לאורך חצי שנה נתנה לשמאל ולברק כל ההזדמנות להוכיח שהם כן יודעים כיצד להפסיק אותה. בשלב הזה גם שריד וגם ביילין עמדו איתן מאחורי ברק) אבל לא רק לאינתיפדה אלא גם לבניה ביש"ע ולהקצנה בשטחים מפני שהזמן לא מחכה אלא מנוצל על ידי מי שבמקום לדבר קובעים עובדות בשטח.

 

לגופו של עניין אני בעד כל הידברות, כל הזמן, עם כל מי שמוכן לדבר איתי ובתנאי שהדבר לא מעכב, משהה או משבש באיזה אופן שהוא את תהליך ההגדרה החד צדדית וההתכנסות לגבולות דמוגרפיה יהודית. בקצרה, הידברות במקביל ובלי תלות של תהליך ברעהו. הבעיה עם מצנע שהוא כן!! מעכב את שלב ב' עד להכרה ששלב א' אכן נכשל. יתר על כן, בדיוק כמו שברק עיכב את היציאה מלבנון כדי להוכיח לסורים שהוא פתוח למו"מ ולא מכתיב חד צדדית דברים, מצנע (ששותף להרבה ממגרעות ברק ושתמוהה שאנחנו, אחרי ברק, מוכים בסנוורים מחדש) רואה בפעולה החד צדדית הכתבה לפלשתינים שתשבש את הרצון הטוב במו"מ ולכן יש לנקוט בה רק לאחר שהמו"מ ייכשל. בצדק שאלתי האם הוא בכלל מסוגל להגיע להכרה הזו.

 

אחרי ברק ושאר הגנרלים חייבים!! להיות חשדנים לכל גנרל חדש. יש בהחלט מקום גם ללמוד לקחים מההיסטוריה הישראלית הקצרה.

 

יש בהחלט מקום לטעון שהניהול השותף של אותו משולש  פרס שרון פואד הוא גרוע אבל נא לא להאשים אותם במה שלא מהם.  יש כאלה שאחרי שנתיים עדיין זוכרים את ההיסטוריה.

 

אני לא מזלזל במצנע, שוב צר לי שכך הובנתי אבל אני מאד!! ביקורתי על מועמדותו, על רדידותו ותמהה על החברה הישראלית שאפילו לאחר ברק עדיין כמהה למשיח חדש.  אולי אתה מפרש ביקורת, לדעתי מאד מנומסת, כזלזול.

 

מועמדות אינה רק שאלה של מי ינצח אלא גם על איזה נושאים יתווכחו ומה יהיה בסדר היום הציבורי. לכן אני מתכוון לתמוך ברמון. לא בגלל סיכוייו לנצח אלא בגלל השיח הציבורי. מצנע ידחוק את החד צדדיות לשלב ב'. 

 

                                                                                    בהערכה רבה.

                                                                                                דני רשף.

 

 

 

חסרי הניסיון הובילו את מדינת ישראל לאסונות

 

בתגובה על "חוסר ניסיון עדיף" מאת אמנון רפאל ("הארץ", 25.8)

 

לומר שחוסר ניסיון עדיף זה כמו לומר שנהג בלי רשיון נהיגה עדיף על נהג עם רשיון. עובדה: לרוב הנהגים הגורמים לתאונות יש רשיון נהיגה.

 

כל ראשי הממשלה חסרי הניסיון הפרלמנטרי שהיו למדינת ישראל נכשלו והביאו אסונות על מדינת ישראל. אסונות שהיו יכולים להימנע אילו היה להם קצת ניסיון פרלמנטרי.

 

יצחק רבין נבחר לראשות הממשלה בלא ניסיון פרלמנטרי. את הממשלה ניהל שמעון פרס, שהיה שר הביטחון, והוא הוביל את ממשלת ישראל להיכנע למתנחלי קדומים שפרצו את הדרך להתנחלויות הבזבזניות המסבכות את חיינו. שמעון פרס גם יישם בממשלתו של רבין את ההצעה המטורפת שהציעו דוד בן-גוריון ומשה דיין ב-1955 לראש הממשלה אז, משה שרת - לכבוש את לבנון ולהופכה למדינה נוצרית - על ידי "הגדר הטובה", שהובילה למלחמת לבנון. ולבסוף הביא למהפך של 1977.

 

אהוד ברק נבחר להיות ראש ממשלה לאחר ניסיון פרלמנטרי קצרצר. הוא ניהל את הממשלה כמו נפוליאון קטן. לבסוף כמעט נעלמה מפלגת העבודה ופרצה אינתיפאדה עקובה מדם שאין רואים את סופה.

 

עמרם מצנע, אם יתמודד על ראשות הממשלה, יהיה במקרה הטוב עמרם ליפקין-שחק ובמקרה הרע עמרם ברק.

 

דני מור, שער הגולן, מכתבים למערכת, הארץ, 28.8.02