עם הולך ונעלם

 

המפתח להישרדות העם היהודי היא בידי האורתודוקסיה

 

במבי שלג, מעריב, 18.2.02

 

 

בשבוע שעבר פירסם הדמוגרף פרופ' סרג'יו דה-לה-פרגולה את תוצאותיו של מחקר אודות הדמוגרפיה היהודית העתידית, מחקר שנערך ביוזמת המכון ליהדות זמננו והסוכנות היהודית. דה-לה-פרגולה קובע כי בעוד 30 שנה יחיו רוב יהודי העולם בישראל, זאת בשל תהליכי ההתבוללות המואצים, ושיעורי הילודה הנמוכים בקרב יהודי התפוצות. במקביל, גם העלייה לישראל של חלק מיהודים אלו, תומכת במגמה שצויינה למעלה.

 

במאמר שצורף כנספח למחקר, מפרט דה-לה פרגולה, כי שיעורי ההתבוללות של יהודי התפוצות, נכון לשנת 2000 הם כדלקמן: מעל ל-70 אחוז התבוללות ברוסיה, באוקראינה ובחלק ממדינות המערב שבהן יש קהילות יהודיות קטנות; 50 אחוזים בקרב יהודי ארצות הברית וצרפת; מתקרב ל-40 אחוזים בקרב יהודי בריטניה וכנראה מעל ל-30 אחוז בקרב יהודי קנדה ואוסטרליה.

 

באופן בלתי אקדמי, לא הסתפק הדמוגרף בהבאת הנתונים אלא האיץ בממשלה לתמוך בקצבאות הילדים החל מהילד השלישי, (ולא מהילד החמישי כפי שהדבר היום), והצביע על העובדה שהחינוך היהודי ובמיוחד המאבק בנישואי התערובת, הם האמצעים המרכזיים לחיזוק הדמוגרפיה היהודית בעולם.

 

בסבך המאורעות שאנו חווים, קצת קשה להרים בימים אלה את הראש מעל למים ולנסות לראות "תמונה גדולה". אלא שהתמונה שמצייר דה לה פרגולה היא עגומה ביותר לא רק בישראל אלא בעיקר בתפוצות. העם היהודי שבתפוצות אינו רוצה לחיות. הדבר מתבטא במיעוט הילדים למשפחה ובמספר הגבוה כל-כך של נישואי תערובת. ההתבוללות העזה הפוקדת את היהודים רק שישים שנה אחרי השואה, מצביעה על איזושהי התכלות פנימית, שהיא תולדה של תהליך מתמשך של אי-מציאת רלוונטיות בזהות היהודית. לגבי מרבית בני עמנו שאינם מתגוררים בישראל, משמעות יהדותם פשוט התרוקנה מכל תוכן.

 

המצב הנורא הזה שבו העם היהודי גווע בתפוצות, היה אמור להדליק נורה אדומה בקרב שכבות ההנהגה הישראלית, אך בייחוד בקרב מי שמתיימרים להיות עמוד האש של העם היהודי, דהיינו בקרב האורתודוקסיות לסוגיהן. בקרב האורתודוקסיות אמנם נולדים יותר ילדים מאשר בציבורים אחרים, אבל הדאגה לעתיד העם היהודי שבתפוצות נמצאת בסדר עדיפות מאוד נמוך בקרב ההנהגה של ציבורים אלה.

 

אינני יכולה לזכור מתי התקיים בשנים האחרונות ברור חושפני ונוקב, דווקא בקרב מנהיגי הציבור הדתי, סביב השאלה מדוע העם היהודי מתבולל, והאם יש לנו אחריות עקיפה לתהליך הזה. הלב שלי אומר שההתבוללות המואצת היא תולדה של תהליכים גלובליים רבי עוצמה, תולדה של חוסר ידע מקיף, תולדה של הרצון להיות "כמו כולם", אבל, ואולי בעיקר - תולדה של העדר קול תורני בעל עוצמות של אמת, מקיפות ומאתגרות עבור מרבית בני העם היהודי היושבים בגולה.

 

דווקא מלב ליבו של העולם המחוייב להלכה והרואה בה תורת חיים צריך היה לצמוח קול של מי שרואה את הכליון ועושה חשבון נפש. ההלכה הפכה להיות "הלכה לדתיים". התורה נסגרה בגיטו. השואה לא שינתה את פני ההלכה ולא הרחיבה את ליבם של הפוסקים. כאבי העם היהודי נשארו ברובם, מחוץ לעולמם של אנשי ההלכה. רק בחב"ד יוצאים לחפש יהודים בכל מקום ואתר על פני תבל. אבל שם, הצרות כבר אחרות.