שייקחו דוגמא מהזונות

 

מאת גי מילייר , מצרפתית מרים יחיל-ווקס, 31 ביולי 2006

[פורסם בצרפתית ב www.upjf.org ותורגם בהסכמת המחבר והאתר. מותר להפיץ המאמר במלואו בלבד.]

 

גי מילייר הוא איש זועם. כרודף אמת הוא שונא את השקר, הצביעות והעוול. משום כך הוא, שאינו יהודי, לקח על עצמו לחשוף את צביעותם של הצרפתים ולהציג את האמת כהווייתה. גי מילייר הוא פילוסוף והוגה דעות שמעז לבקר את האיסלאם הקיצוני במדינה שבה הרוב והשלטון נכנעים לו.

 

איני מעלה בדעתי אפילו לרגע, שהעיתונאים שעובדים ברשתות התקשורת הגדולות בצרפת ובאירופה אינם מכירים את שיח החיזבאללה השופע שנאה ומטיף לרצח עם.

 

איני מעלה בדעתי שאינם יודעים כי אל-מנאר, הערוץ של חיזבאללה, הוא המדיה האנטישמית ביותר שידע העולם מאז נפילת הרייך השלישי.

 

איני מעלה בדעתי שהם אינם יודעים כי חיזבאללה הוא ארגון טוטאליטרי ששוטף את המוח ומכניע באלימות את האוכלוסיות האזרחיות באזורים בהם הוא שולט. איני מעלה בדעתי שלא ידוע להם דבר על העובדה שהמיליציות של חיזבאללה משתמשות באוכלוסיה האזרחית של דרום לבנון כמגן אנושי, ומונעות במכוון אספקת מצרכים חיוניים לאוכלוסיה זו, על מנת להפוך אותה למיצג קורבני מול המצלמות.

 

איני מעלה בדעתי שהם אינם יודעים כי המבנים, כולל אלה שנפגעו בכפר קאנה, הם מחסני נשק בתוכם מציבים החיזבאללה, מעשה מביש, נשים וילדים על מנת שיוקרבו על מזבח התעמולה.

 

איני מעלה בדעתי שאותם עיתונאים אינם יודעים איזה סבל עובר ברגע זה ממש האוכלוסייה בצפון ישראל.

 

לאור האמור לעיל, איני יכול שלא לשאול את עצמי שאלה אחת: מדוע אם כן הם מפיצים כל כך הרבה שקרים ותועבות? אני מתקשה למצוא הסברים. איני רוצה להרחיק לכת עד כדי לומר שהאנטישמיות, בתחפושת זולה חדשה, ובנוכחות חדשה רחבת היקף באירופה, היא שורש הרע, אבל אין לי ברירה אלא להודות בכך.

 

כמובן שאיננו 'אנטישמים' ישיבו המכותבים, אבל, ימשיכו ויאמרו, 'תראו מה הם עושים לאזרחי לבנון.' ואם תשיב להם שהלבנונים הם קורבנות של החיזבאללה, מיד יהפכו לסנגורים של החיזבאללה ויציינו שהם 'פועלים גם בתחום הסוציאלי' ושזוהי תנועת 'התנגדות.'

 

אחדים יסכימו, תחת לחץ, שיש לפרק את החיזבאללה מנשקו, אבל יוסיפו שהדבר צריך להיעשות 'במשא ומתן', בפיקוח של 'כוח בינלאומי', ובהסכמתה של 'ממשלת לבנון.'

 

ביודעי שהם אינם מטומטמים גמורים, אני מתפתה לומר להם שהיטלר, לשיטתם, היה מאד 'סוציאלי', ומתחשק לי לשאול אותם:

-   התנגדות למה? לקיומה של ישראל?

-   משא ומתן עם מי? עם מטורפים זועמים?

-   כוח בינלאומי שיעשה מה? יגן על החיזבאללה?

 

כבר היו לי אי אילו ויכוחים מסוג זה. משום כך אני נמנע מהם. אני יודע שיש משהו גרוע מאנשים לגמרי מטומטמים: אנשים ציניים שמעמידים פני מטומטמים, ועושים שימוש סלקטיבי בעובדות. ואני יודע, לצערי, שהמוני עיתונאים, בצרפת ובאירופה, הם ציניקנים שמעמידים פני מטומטמים ועושים שימוש סלקטיבי בעובדות. אני יודע גם, וזו הסיבה העיקרית להימנעותי מסוג זה של ויכוח, שקיימת אצלם שנאה תהומית מסוג שאין לו שם.

 

בעיני אותם עשרות עיתונאים צרפתים ואירופאים, ישראל, ממילא, מתועבת מטבע ברייתה. תגובות אינסטינקטיביות טבועות במוחם ומה שלא תעשה ישראל, יהיה רע בעיניהם.

 

-  מתארגנים דיונים לקראת תהליך שלום והם נקטעים? זו אשמתה של ישראל שלא עשתה ויתורים במשא ומתן.

-  אויביה של ישראל מבצעים התקפות טרור? הם 'מיואשים' שמשתמשים 'בנשקו של החלש.'

-  ישראל מגיבה? זהו 'מעגל האלימות', שבעקבותיו יבוא עוד 'ייאוש'.

 

ישראל טרם הואשמה באפיזודת הפרעות האחרונה שהתחוללה בצרפת, אבל לפי הכיוון אליו נושבת הרוח...

 

אותה שנאה שאין לה שם יש בה משקעים אנטישמיים, על כך אין ויכוח. אין עוד מדינה על פני האדמה שנתונה להאשמות והשמצות מילוליות כמו ישראל. אין עוד מדינה, מלבד אולי ארצות הברית – שיש לה אויבים שטופי שנאה כמו ישראל, אבל ארה"ב היא המעצמה הגדולה בעולם.

 

לשנאה הזאת יש גם סיבות אחרות, בין היתר התפיסה – המעוותת בתכלית – של הכאה על חטא, שממנה משתמע כי כל מי שנדמה חלש ומדוכא ראוי לשבח ותמיכה. בעיני האירופאים הערבים הם חלשים ומדוכאים, באופן כללי, מכאן נובע שישראל היא 'חזקה'.

 

לכך מצטרף רעיון 'החלום האירופי' על עולם שאין בו שום קונפליקט ואפשר להסדיר בו הכל על ידי דיפלומטיה; עולם שאין בו דורשי רעה, שאין בו טוטאליטריות, אין בו רשעים, ואשר בו, כאשר 'חלש' או 'מדוכא' מפגין תוקפנות, ודאי יש לו סיבה כי אנחנו לא עשינו די מאמצים 'להבין' אותו.

 

העובדה שיש למעלה משלוש מאות מיליון ערבים, למעלה ממיליארד מוסלמים, ובישראל רק ששה מיליון תושבים, רק מחמירה את המצב. כמו גם העובדה שאירופה היא כבר מזמן יבשת מוסלמית.

 

גם הפחד מטרור נכנס לחשבון: על יהודים אפשר לירוק בלי פחד; לעומת זאת לבקר מוסלמים, זה כבר משהו אחר.

 

מנקודת מבט זו, הגיוני לאמץ את העמדה המקובלת בעולם הערבי-מוסלמי, גם אם זאת פחדנות גמורה.

 

ראוי לציין גם נקודה שמוזכרת לעתים רחוקות: האיסלאם הקיצוני – כפי שהוא נתפס בתנועת אל קאידה, בחיזבאללה, או על ידי אחמדינאג'אד המאיים – איננו האיסלאם, אלא דוגמה (dogma) פוליטית שמורכבת מסממנים מיובאים מאידיאולוגיות טוטאליטריות ילידות אירופה: נאציונל-סוציאליזם, פשיזם, קומוניזם.

 

-  אין פלא שאינטלקטואלים אירופאיים מהימין הקיצוני מתמוגגים מרוב עדנה כלפי האיסלאמיסטים: אלה גם אלה קוראים את  מיין קאמפף.

 

-  אין פלא שאינטלקטואלים מהשמאל הקיצוני גם הם  מתמוגגים מרוב חיבה כלפי האיסלאמיסטים: לדעתם, אפשר להתעלם מזה שהאיסלאמיסטים קוראים את מיין קאמפף מפני שידוע שהם קוראים גם את לנין.

 

עיתונאים מלאי הערכה כלפי השמאל הקיצוני האירופי מסוגלים לראות באיסלאמיסטים, בני דודים רחוקים של השמאל הקיצוני.

 

בסיכומו של דבר, זה שהשקרים זוכים לתפוצה ונתפסים על ידי האוכלוסיות האירופאיות כאמת, מוכיח שקיימת ביבשת פתולוגיה קולקטיבית מנטאלית מטרידה. העובדה שבפועל כל מנהיגיה הפוליטיים של אירופה, ובראשם שיראק, תורמים לפתולוגיה קולקטיבית מנטאלית זו, היא סיבה לדאגה עמוקה מאד באשר לעתידה של היבשת.

 

 

המלחמה שישראל נאלצת לנהל מרה וכואבת. ברובד הבינלאומי ישראל אינה יכולה לסמוך אלא על ארצות הברית של ג'ורג' בוש.

 

היחס למדינת ישראל הוא יותר מאי פעם כמו אל 'היהודי בין המדינות', אם לצטט את אלן דרשוביץ.

 

גם אם אני היחיד שעדיין אומר את זה בשפה הצרפתית, הריני אומר בזאת:

 

-  החיזבאללה היא תנועה טוטאליטרית ופנאטית, הדוגלת בהשמדת עם, שמטרתה להפוך את לבנון לרפובליקה איסלאמית, מדינת לוויין לאיראן של המולות, ולהשמיד את ישראל, במידת האפשר תוך כדי השמדת אוכלוסייתה.

 

-  החיזבאללה אינו יכול להתקבל כשחקן בשח-מט הפוליטי של מדינות דמוקרטיות. ישראל אינה יכולה להתקיים כשעל גבולה הצפוני צבא של טרוריסטים שמצהיר כי מטרתו היא השמדת ישראל. כל הצעה מלבד חיסול החיזבאללה הינה, עבור התנועה, ניצחון שתוצאותיו הרות אסון לעתידה של ישראל.

 

-  כל הקרבנות האזרחיים בלבנון, כולל הנשים והילדים האומללים בכפר קנה, הם קורבנות של החיזבאללה ולא של הצבא הישראלי. השימוש באזרחים כמגינים אנושיים (אם גם בהסכמת אותם אזרחים) מהווה פעולה אכזרית ופחדנית בעליל, אבל, למרבה הצער, הגיונית בעיני טרוריסטים. כל ממשלה אירופית ראויה לשמה חייבת להוקיע את פשעי החיזבאללה.

 

-  אלה באוכלוסיית לבנון שתומכים בחיזבאללה, סובלים היום מתוצאות בחירתם ואין להם להלין אלא על עצמם. תמיכה בארגון טרור כרוכה בסיכון. אי אפשר לייחל להשמדת עם שכן ולהתפלא, או לקונן כאשר אותו עם מגן על עצמו. ממשלת לבנון אינה חפה מפשע. אם מדינה כמו צרפת חפצה בטובתה של לבנון, היה עליה לפעול, כבר מזמן, כדי שמדינה זו תיהפך במלואה לדמוקרטית.

 

-  הלבנונים שאינם תומכים בחיזבאללה הם כיום בני ערובה, והם כאלה כבר זמן רב, מפני שמדינות העולם מעלימות עין, במיוחד צרפת. הם ננטשו לא מול הצבא הישראלי, אלא הרבה קודם, והופקרו בני ערובה בידי החיזבאללה. זהו מצב אשר,  כמו כל חטיפה של בני ערובה, צריך לבוא על פתרונו. הפיתרון היחיד שבא בחשבון הוא מותם או הענשתם של החוטפים.

 

-  התביעה מישראל להפסקת אש מיידית, אותה משמיעות ממשלות צרפת והאיחוד האירופי, כמוה כתביעה להארכת שביים של בני הערובה, וכמתן פרס לחוטפיהם, שיוכלו כתוצאה מכך להמשיך בהשגת מטרתם הכפולה. צרפת והאיחוד האירופי מתנהגים כמשתפי פעולה בחטיפת בני הערובה ובניסיון להשמיד את ישראל. הפסקת אש עליהם לדרוש אך ורק מן החיזבאללה, ועליה לכלול כניעה ללא תנאי. ואל יעז איש להעלות את הטעון ההומניטארי כדי לתבוע מישראל הפסקת אש: החיזבאללה, על ידי חטיפת בני ערובה בכוח, יצרו את הדרמה ההומניטארית, לא רק אצל הלבנונים – האומנם צריך להזכיר? – אלא גם אצל הישראלים.

 

-  לבנון לא תחיה בשלום עד אשר תיפטר מאלה אשר, בקרבה, חולמים על השמדת עם שכן. לרצות לחיות בשלום כשאתה מחזיק בקרבך מיעוט החולם על השמדת עם שכן זה בלתי אפשרי ומכיל סתירה פנימית.

 

-  ישראל לא תוכל, בכוחות עצמה, לעקור מן השורש את החיזבאללה. היא זקוקה לשם כך לא רק לתמיכת ארצות הברית, אלא גם לתמיכתם של אותם אנשים ונשים המעוניינים בשמירת כבוד האדם וחירותו.

 

-  אם, כפי שניתן לחשוש, ישראל לא תרצה או לא תוכל ללכת עד הסוף, אם האו"ם, ארגון מושחת ואנטישמי בעליל, יצליח לגרום להצבתו של כוח 'הפרדה' מן הסוג של יוניפיל, יהיה זה ניצחון של החיזבאללה ותבוסה לערכי כבוד האדם וחירותו. תהיה זו גם תבוסתם של אלה המייחלים לראות לבנון חופשית. לישראל מצפים, אם כן, ימים מרים.

 

-  ניצחון החיזבאללה יהיה גם ניצחונן של הדיקטטורה הסורית ושל הרפובליקה האיסלמית באיראן, שמנהיגיהן ודאי יחושו מעודדים ויזרזו את המרוץ הגרעיני שלהם, במטרה לערער את יציבותה של עיראק ושל האזור כולו, במטרה להשמיד את ישראל.

 

-  לכן גם המדינות הערביות הסוניות באזור, אינן מעוניינות בניצחון החיזבאללה, למרות שהאוכלוסיות שלהם שופכות קיתונות שנאה על ישראל.

 

-  מנהיגי אירופה באופן כללי, והצרפתים במיוחד, שחושבים כי בתנאים אלה מתן ניצחון לחיזבאללה יזכה אותם בחסדי העולם הערבי, טועים טעות גסה. המנהיגים אשר, כמו שיראק ודוסט-בלאזי, אומרים כי על מנת למנוע 'הלם של תרבויות' הם פועלים להצלת חיזבאללה ולמעשה תורמים להשמדת ישראל – הם חסרי אחריות ומסוכנים: החיזבאללה, משטר המולות, אל קאידה, משפחת אסאד, אינם מייצגים לא את התרבות הערבית, לא איזושהי תרבות מוסלמית, אלה הינם קריקטורה מזוויעה ומפלצתית של עצם רעיון התרבות. העולם הערבי, והעולם המוסלמי כולו צריכים להשתחרר מהקריקטורה על כל פרצופיה. שימור הקריקטורה ותיאורה כמגלמת איזו תרבות משמעותה סכנת מוות לא רק לישראל, אלא גם לאירופה.

 

אחת הבעיות שעל אירופה להתמודד אתן היא האינטגרציה של האוכלוסיות המוסלמיות. פיוסה של הקריקטורה לא יתרום אלא להסתה של המוסלמים באירופה להזדהות לא עם ערכי כבוד האדם וחירותו, אלא עם הערכים של בן לאדן ונסראללה. אולי שיראק ודוסט-בלאזי מייחלים לכך שהמזרח התיכון כולו ייהפך ל'רפובליקה איסלמית', ומדינות שונות באירופה, צרפת ביניהן, ייהפכו למושבות שלה. אולי הם מייחלים לכך שתוך עשרים שנה צרפת תיראה כמו לבנון היום השבויה כבת ערובה; אם זה המצב, שיהיו הגונים ויגידו בקול רם. האם הם מסוגלים לרגע של כנות? רק רגע אחד? ספק רב.

 

שמתי בצד כרגע את 'הבעיה הפלשתינאית'. בכוונה. מפיקי השקרים בנוגע לפעילות הישראלית נגד החיזבאללה, השתלמו באמנות השקר כאשר כיסו את 'הסכסוך הישראלי-פלשתיני'

 

אנו נתונים במלחמה עולמית שבה הציוויליזציה ניצבת במערכה מול האיסלאם הקיצוני, הטוטאליטרי והמטיף לרצח עם. הדוגלים באיסלאם הקיצוני, הטוטאליטרי והמטיף לרצח עם גזרו מלחמה על המדינות המתנגדות להם: קודם כל על ישראל וארצות הברית, אבל הם פועלים גם במקומות אחרים, מארגנטינה ועד בריטניה, מטורקיה עד אינדונזיה, או ערב הסעודית. מתלווים אליהם בדרכם משתפי פעולה: עיתונאים אירופאיים, פוליטיקאים צרפתים, האו"ם, שמאלנים אמריקאים. הם מנהלים את מלחמתם בכל החזיתות, מהחזית הצבאית ועד חזית התקשורת.

 

-  אם יצליחו במשימתם, ישראל תיעלם.

 

-  מה שאני עדיין אוהב באירופה ובצרפת כיום ייעלם.

 

-  המאבק הפלשתיני, שמטרתו האמיתית היתה תמיד שואה שנייה, יצליח.

 

-  יהיה עולם איסלאמי, כאוטי, עני, אלים ומסוכן, שישתרע מהאוקיאנוס ההודי עד ברסט, אולי עד לונדון.

 

-  יישאר עולם תרבותי שיכלול את ארצות הברית ומדינות שונות באסיה, אבל לא את אירופה. באותו עולם איסלאמי, כאוטי ועני, אפשר יהיה לומר ש'המאבק הפלשתיני' לא היה אלא אמצעי למטרה שהיא ניצחון על ידי השמדת ישראל, על ידי ניתוק מיליוני מוסלמים מערכי אירופה, ועל ידי לקיחה כבני ערובה לא רק את הלבנונים, אלא את הערבים של עבר הירדן ועזה, תוך כדי הקרבתם, כבדרך אגב, למען 'המטרה'.

 

-  הרעיון שהאירופאים האמינו ולו לרגע, שהמטרה היא מדינה פלשתינית, חופשית ומשגשגת שמתקיימת לצד ישראל, מצחיק מאד את אלה שצוחקים, ולא מהיום, על הרג של בני אנוש, כולל נשים וילדים.

 

אם, כפי שאני מייחל, מאמיני האיסלאם הקיצוני, הטוטאליטרי והמטיף לרצח עם ינחלו תבוסה, ישראל תחיה; אירופה הדקדנטית של היום תזכה אולי להמשיך לנשום; ארצות הברית תישאר לב העולם התרבותי, אבל לא יהיה עוד, מולה, עולם שהוא טרף לברבריות. במזרח התיכון תהיה לא רק ישראל, תהיה גם לבנון בלי חיזבאללה, שבה אנשים יחשבו על רווחתם ולא על מלחמה; יהיו ירדן, עיראק, מצריים וערב הסעודית משגשגות; איראן בלי מולות, בלי אחמדינג'אד, שבה אמנות החיים הפרסית, אותה הכרתי לפני חומיני, תמצא מחדש את מקומה; עיראק דמוקרטית בלי פיגועים; סוריה ללא מפלגת הבעת'. הערבים בעבר הירדן ועזה יעשו עסקים, יבנו וייזמו. הם יחיו באחווה עם ישראל ויעשו אתה עסקים. ואם מישהו יזכור את אש"ף, את ערפאת או את החמאס, יזכרו אותם כמפלצות ארכאיות, וישמחו שנפטרו מהן.

 

אלה שרוצים לשנוא, לשקר, להרוג, ימצאו להם סוסי מלחמה אחרים. אני בטוח שימצאו. מטרתי, היום, מטרתי היחידה היא, למנוע מהם ניצחון בקרב לצד הטרוריסטים של חיזבאללה.

 

בחרתי במקצוע ההוגה והאנליסט על מנת לתרום לכך שיהיו יותר ידיעה, פחות ערפול, פחות דיכוי בעולם. אני מעדיף להפסיק לעסוק במקצועי מכל וכל ובלבד שלא אהפוך למסלף. אם לא תהיה לי ברירה, אהפוך לתופר נעליים, נהג מונית, או משהו אחר.

 

- זונה מוכרת את עצמה למרבה במחיר והיא מודה בכך ללא היסוס.

- היא מוכרת את גופה, לשעה או שעות, אבל אינה מוכרת את נשמתה.

- משלמים לה כדי שתשקר, אבל היא יודעת שהיא משקרת וכך גם הלקוח.

- מטרת הפעילות שלה היא עונג ולא תאוות רצח או מחשבות גזעניות.

משום כך, בעיני, היא עוסקת במקצוע הגון ומכובד יותר מזה שבו עוסקים בימים אלה מרבית עיתונאי רשתות התקשורת הגדולות של צרפת ואירופה.