מבצע "צבירת נכסים"

 

דני רשף, מושב חוסן, 17.7.06

 

פעמיים ניסו בשנים האחרונות להכריע מערכה רק בכוח אווירי. במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 ניסה צבא ארה"ב לרסק במשך שלש שבועות את צבא עיראק בהפצצות מדויקות מהאוויר עוד לפני המהלך הקרקעי. בפעם השנייה ניסתה נאט"ו ב-1996 בקוסובו לסלק את הסרבים רק בכוח אוויר וכעבור הפצצות רצופות של 47 יום גם הצליחה לבסוף.

 

משתי הדוגמאות עולה מבדיקה לאחר מעשה שהנזק לתשתיות קבועות היה עצום אבל הנזק ליכולת המבצעית היה פחות מהצפוי. עד היום לא יודעים בארה"ב כמה הצליחו לרסק את צבא עיראק ב-1991 בהפצצות מהאוויר אך ברור שבהרבה פחות משחשבו בזמן אמת. בקוסובו, למרבה המבוכה, התברר שהצבא הסרבי התחפר והסתווה היטב יצא מקוסובו כמעט בלתי פגוע.

 

גם בלבנון אפשר ויתברר שחלק מהמטרות המופצצות היו דמה, בחלק מהיעדים המטרה היתה עמוק באדמה ולא נפגעה. בחלק מהמקרים יתברר שהחיזבאללה מפצה את עצמו במהירות בכושר אלתור ויוזמה על הנזקים הנגרמים לו ובתוך לילה בונה לעצמו בעבודת מסגרות פשוטה מחדש את משגר הטילים שהושמד אתמול.

 

לפעולת צה"ל אין אפילו בתסריט האופטימי ביותר 47 יום של הפצצות ללא הפרעה כמו בקוסובו. מניסיוננו הקודם במבצעים כמו 'דין וחשבון' ב-1993, 'ענבי זעם' ב-1996 ולאחרונה בעזה אנחנו יודעים שאפשר בכוח אווירי לצמצם מאד את ירי הטילים אבל לא להפסיקו לגמרי. עם בעוד שבוע יצליח חסן נסראללה לירות אפילו 5 טילים ביום לישראל והקהילייה הבין לאומית תתחיל בלחציה כי אז הניצחון שלו ושל פטרוניו באיראן ומאזן ההרס וההרוגים יהיה חסר משמעות. ממילא ברגע מסוים כבר לא יישארו תשתיות להרוס אבל עדיין יישארו כמה קטיושות לשיגור.

 

מדינת ישראל חייבת לכן להסב את המשך הלחימה מהרס וגביית מחיר לצבירת נכסים ביטחוניים, מודיעיניים ופסיכולוגיים.

 

הנכסים החשובים ביותר שאפשר וצריך לצבור במלחמה זה כמובן מספר גדול ככל האפשר של שבויים מקרב לוחמי, פעילי, בכירי החיזבאללה וקרובי משפחתם. לא רק שהתשתית האנושית של הארגון תיפגע אז קשה אלא שמחקירתם ניתן יהיה להפיק מודיעין רב ערך כנראה גם על איראן עצמה ואולי אפילו על מעורבות איראן בעיראק.

 

ערעור המבנה הארגוני וסילוק הצמרת של החיזבאללה באופן אישי בחיסולים ומעצרים יקל מאד על ממשלת לבנון לפרוש את ריבונותה וסמכותה מחדש על כל לבנון ותהווה תשית מדינית נוחה להתפתחויות שלאחר המלחמה. אנשי החיזבאללה שיהיו בידנו יהיו כמובן קלף מצוין לשחרור חטופנו.

 

לדעתי צורת הפעולה הנוכחית משקפת את צה"ל בחולשתו, נעדרת את המרכיב החיוני של דמיון ותעוזה ונידונה להביא אותנו למבוי סתום ולכישלון. הלך רוח המתמצה במשפטים השגורים לאחרונה "היתה התרעה", "לא היתה התרעה", "לא ידענו", "הפתיעו אותנו" וכדומה.

 

הגיע הזמן להסב את המלחמה מהפעלת כוח צפויה ושגרתית, חריגה רק בעוצמתה, ללחימה יצירתית, פושטת מהאוויר מהים ומהיבשה, יוזמת, מפתיעה ומיד חומקת שבה מותקפים, מחוסלים ונשבים מהקרקע בכירי החיזבאללה מגוריהם משרדיהם ידידיהם וקרובי משפחתם. אכן יש במבצעים סיכון אבל עדיף "רק המעז זוכה" על פני "הפתיעו אותנו" ו "לא היתה התרעה".