הישגי המלחמה

 

יוסי מלמן, הארץ, 17.7.11

 

בימים אלה מלאו חמש שנים למלחמת לבנון השנייה - המלחמה השלישית, לאחר מבצע סיני ומלחמת לבנון הראשונה, שישראל יזמה. מלחמה, מבחינת כל מדינה ובוודאי ישראל, צריכה להיות האמצעי האחרון, החלטה של אין ברירה. לכן חטיפתם של שני חיילים לא היתה צריכה להצדיק החלטה חפוזה לצאת למלחמה ביולי 2006. למרות זאת, ועם כל הצער על מותם של 121 חיילים ופציעתם של עוד מאות ועל אף הכשלים שנחשפו במהלכה, כפי שתוארו בוועדת וינוגרד - המלחמה הביאה לישראל הישגים.

 

כשליה ומחדליה של מלחמת לבנון השנייה היו ברובם ברמה הטקטית: הפעלה רשלנית של כוחות, חוסר מוכנות של החיילים, נתק בין הפיקוד העליון ליחידות בשטח והסתמכות יתר על חיל האוויר. וכמובן, הפקרת העורף. אך במאזן הכולל יצאה ישראל מאותה מלחמה עם נכסים אסטרטגיים ומדיניים חשובים.

 

גבול הצפון שקט זה חמש שנים. בניגוד לרצונו של החיזבאללה, ירד צבא לבנון דרומה וכוח בינלאומי נפרס על הגבול ויצר חיץ שמקשה על הארגון השיעי. קו הביצורים שלו בגבול נהרס ואנשיו אינם יכולים לשאת נשק בגלוי. כל המגבלות הללו מטרידות את החיזבאללה, שקשה לו כעת הרבה יותר מאשר לפני המלחמה לתפקד בקרבת הגבול. מנהיגו חסן נסראללה חושש להראות את פניו בציבור, ולמעשה זה חמש שנים מסתתר מחשש שיחוסל בידי ישראל. ההרתעה של צה"ל שוקמה. נכון שהחיזבאללה שילש מאז המלחמה את מלאי הטילים שלו ואף השביח אותם. אך כלום לא היה עושה זאת גם ללא המלחמה?

 

אך התוצאה החשובה ביותר אולי של המלחמה היא חשיפת הקשר שבין החיזבאללה לאיראן במלוא היקפו. היה זה עבדאללה מלך ירדן שטבע את הביטוי "הסהר השיעי", כדי להמחיש את מגמת ההתפשטות של איראן, דרך עיראק וסוריה, ללבנון. מנהיגים ערבים הודו בשנים שקדמו למלחמה, כי הם חוששים מפני מגמה זו. כפי שהוכיחו בשנה האחרונה מסמכי ויקיליקס, הם עשו זאת בשיחות סודיות. הם לא העזו לבטא את חששם בפומבי. המלחמה שינתה את יחסם. העולם הסוני בהנהגת מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ רצה לראות את ישראל מכה בחיזבאללה, כדי לפגוע ביוקרת איראן.

 

מרבית הפרשנים בתקשורת הישראלית טענו בעיצומה של המלחמה ולאחריה, כי ישראל נחלה בה כישלון צורב. הם התמקדו בכשלים הטקטיים וסירבו לראות את התמונה האסטרטגית. בפרשנותם צרת האופקים הם קיבעו את הנרטיב של אותה מלחמה: תבוסה ישראלית.

 

ההוכחה לכך שמלחמת לבנון השנייה לא היתה כישלון נמצאה בתגובת איראן עצמה. מיד לאחר המלחמה נזפו מפקדים בכירים במשמרות המהפכה, ובמיוחד מפקד כוח אל-קודס גנרל קאסם סולימאני, בנסראללה על שיזם את מבצע החטיפה ובכך הביא עליו את תגובת הנגד הישראלית. תגובה זו, לפי הניתוח האיראני, פגעה באינטרסים ובנכסים איראניים בלבנון ובמזרח התיכון.

 

אך יותר מכל חשוב להזכיר דברים שאמר בפומבי נסראללה עצמו. בהתבטאות נדירה לאחר המלחמה הוא הודה, כי הופתע מעוצמת התגובה של ישראל, ואם היה יודע מראש שאלה יהיו פני המערכה לא היה מסתכן בפרובוקציה שחוללה חטיפת החיילים.

 

גם אם המשוואה אינה זו של משחק סכום אפס, שבה הפסד של צד אחד הוא ניצחון של השני, הרי שאם נסראללה ואיראן אינם מרוצים מתוצאות המלחמה - סימן שמצבה של ישראל בעקבותיה השתפר.