אין מלחמה יותר צודקת מזו

 

אלוני זמורה, חיפה, 1.8.2006

 

לכל החברים והחברות ששלחו אימיילים ועד היום לא נענו, אני מבקש להודיע בשמחה ובששון שלמשפחתי ולי שלום.

 

עשרה ימים של תנועה מתמדת בין חדר המגורים לחדר המדרגות המוגן יחסית. להלן הריטואל: אזעקה, תנועה לחדר המדרגות, דליה מתמהמהת, שהייה של 60 שניות בחדר המדרגות, רעשים מחרישי אוזניים של נפילת טילים וחזרה הביתה, התבוננות על הנוף הנהדר של מפרץ חיפה והגליל, איתור נפילת הטילים, על פי העשן ומעוף הציפורים המבוהלות.

 

לאחר שהבנתי את הריטואל הזה, ששום תרומה ממשית מצידי, היא לא משמעותית, ולאחר ששני טילים החמיצו את הבית שלנו במטרים ספורים החלטנו לעבור לפלנטה האחרת.

 

פעם שנייה בחיי הפכתי להיות פליט במדינתי שלי. פעם במלחמת השחרור בירושלים, משכונת "ימין משה" והפעם בשנת 2006, 59 שנים לאחר היווסדה של מדינת ישראל.

 

בבית של אחותי שעל שפת הירקון קבלנו חדר, והרבה סימפטיה, ומסתבר שאדם לא זקוק ליותר מזה. עם מזוודה קטנה, (ולא יזיק גם כרטיס אשראי פתוח) ניתן לחיות בבועה התל אביבית.

 

במרחק של כמאה קילומטרים מהבית מתנהלת החברה הישראלית כאילו אין מלחמה. מבלים, קונים, הולכים לתיאטרון ולבתי קפה וזה בהחלט בסדר. היענות נדירה של אזרחים לפתוח את ליבם וגם כאלה שלא שמים על שום דבר וגם זה קורה וגם זה אולי בסדר.

 

אבל יש לי מה לומר על הכתבים והעיתונאים הבכירים של המדינה שלי. אם הייתי צריך לתת להם ציון, הייתי נותן להם ציון נכשל. כתבים רבים בעיתונות ובטלביזיה התבלבלו, הם שומרים על ניטרליות מובהקת, סימטרית, מביאים למרקע גנרלים מהנפטלין, כל מיני הוגי דעות תימהוניים, כמו פרופ' עליזה שנער ובתו של שמעון פרס, דר' צביה ולדן מהבועה התל אביבית, שמשתעשעת בביטויים לשוניים. שמאלנים נבוכים ואכולי שנאה עצמית, ערבים לאומנים, שאינם מסתירים את הזדהותם עם החיזבאללה ומבקשים את נפשותינו.

 

חיים יבין  הכתב הבכיר של הטלביזיה הממלכתית, במקום לשאול שאלות מביע דעות תבוסתניות, ומכניס לפינות את מי שמגן בגופו על מדינת ישראל, ממש באותם הרגעים בהם מתרחשת המלחמה. מנשה רז מביא את אחמד טיבי וחבר מרעיו לאולפן המאולתר בחיפה ביום בו נפגעו בחיפה אזרחים שחרב עליהם ביתם וחרב עליהם עולמם ואלה אינם מצליחים להסתיר את הנאתם מרצח יהודים והזדהותם עם החיזבאללה שהכריז מלחמה על מדינת ישראל ועל כל העולם המערבי.

 

כתבים אלה נותנים את האות לכל הכתבים האחרים הקטנים והגדולים להתנפל על קציני צה"ל, להביס אותם בשאלות על כישלונות, כאילו שהם משדרים משחק כדורגל. בשם הדמוקרטיה והאיזון הקדוש וחופש העיתונות הם מביאים גלריות של פרשנים, שמשמיצים את הממשלה ואת חיילי צה"ל ומפקדיו שמקריבים בדיוק באותם הרגעים את חייהם למענם. בזמן שנוחתים אלפי טילים ביישובינו מתקיימת מלחמה על קיומנו, הם חוששים לגלות אמפטיה לחיילי צה"ל ולאזרחי המדינה  שמחיפה וצפונה.

 

חבורות, חבורות של פסבדו אינטלקטואלים שומרי זכויות האזרח, מתיישבים מסביב לשולחן ומשמיעים ביקורת חסרת רסן על מוסריותו של הצבא שלידיעתי הוא הכי מוסרי שבעולם.

 

לכתבים אלה אין  מילת ביקורת על האויב האכזר שהכין מלחמת שמד על ישראל, וללא כל הבחנה שולח אלפי טילים לישובים אזרחיים מתוך כוונה להרוג אזרחים ילדים וקשישים.

 

יש גם כתבים ופרשנים מקצועיים, רציניים ואמינים. קולם כמעט ואינו נשמע. אהוד יערי, יוסי פלד ועוד אחרים, קולם נבלע בתוך המולת הצוהלים לכל "כישלון" של מדינאים ואנשי צבא.

 

אם אפשר לומר מילה על  מלחמה צודקת, אין מלחמה יותר צודקת מזו.

 

ברגע זה ממש מתקיים ברדיו ראיון של פאר לי שחר עם נציגה של האגודה לזכויות האזרח התובעת לקיים ועדת חקירה בינלאומית כנגד מדינת ישראל על ההרג שהיה בכפר קאנה ופאר לי שחר אומרת לה תודה רבה. אף לא מילה על הרג אזרחים שלנו, אף לא מילה על אלפי הטילים שהומטרו על ישראל, אף לא מילה על האזהרות שניתנו לתושבי לבנון לפנות את אזורי המלחמה, אף לא מילה על הקטיושות שנורות ממש ברגעים אלה מתוך ישובים אזרחיים על כפרים וערים בישראל. היכן חוש המידה וחוש האחריות של עיתונאים שאינם יכולים להתאפק.

 

כולם מדברים על "עורף חזק". דווקא תושבי החצי הצפוני של המדינה שסובלים מהחורבן, ההרס והטראומות הנפשיות של אנשים, ילדים וקשישים, הם אלו שמחזקים את אלו שמנהיגים את המדינה לסיים ולחסל את ממלכת הרוע. העיתונות האלקטרונית והעיתונות הכתובה כמעט ולא עשתה מאומה לחיזוק העורף. בגדול, היא רק החלישה אותו!!!

 

אין לטעות בדברים, אנו חברה דמוקרטית, אינני רוצה שנהיה חברה מתאבדת. לא בעד שום סמל ולא בעד כל ערך שבעולם. איננו רוצים להיות מתים צודקים. יש מספיק אומות בעולם שרוצים לראות בהתאבדותנו, איננו זקוקים לאנשים מתוכנו שיסייעו בידם.

 

עם תום המלחמה, וכשלא יהיה איום קיומי עלינו, נחזור לשפיות ולנורמאליות וננהל דיונים אינטלקטואליים ככל שנחפץ. ביום הבחירות יכריעו אזרחי המדינה איזו מדינה הם רוצים.

 

שלכם

אלוני זמורה

 

לתגובות : zmoraal@netvision.net.il