אדוני ראש הממשלה

 

דני רשף, מושב חוסן, 9.8.06

 

יש רק אדם אחד בישראל שלא יכול להסתתר מאחורי כתפיהם של אחרים, לא מוסרית ולא מעשית. רק אדם אחד שלא יכול להגיד, לא שמעו לי, לא הגישו לי, לא אמרו לי ושאר טענות ממין זה - זהו ראש הממשלה. הטענה שצה"ל לא הגיש תוכניות התקפיות לקבינט ולכן המלחמה מדשדשת בעצלתיים היא טענה שאסור לראש הממשלה להשמיע באף מקרה. לבד מהטלת דופי במי שמתחתיו תפקידו לדפוק על השולחן ולדרוש תוכניות מתאימות. אם המלחמה נשענת על נחישות העורף במקום על ביצועי צה"ל בחזית צפוי כנראה ראש הממשלה, בהתאם לגישה הזו, להצדיק את הפקרת העורף וההתעלמות ממצוקותיו לאורך ארבע שבועות ב"לא הגישו לי תוכניות מתאימות".

 

אין נכס חשוב במלחמה מזמן. החלש המתגונן תמיד מוכן להקריב הרבה כדי "להרוויח זמן". הרי המלחמה היא ממלכת אי הוודאות וככל שהחלש מחזיק יותר זמן מעמד גדלים סיכוייו לגבות מחיר גדול יותר מהאויב וגם לחמוק בשלום. ככל שההכרעה מושגת מהר כך היא משמעותית יותר ומחירה יותר זול מזו המושגת בשחיקה איטית. אפילו יש לישראל כל הזמן שבעולם לנהל את מלחמותיה באיטיות ודורסנות הרי, ככל שהמלחמה נמשכת, כך עולה מחירה בחיי אדם, בהתפתחות המשק ובעלות הכספית שהיא גובה.

         

במלחמה המתנהלת על גב העורף והצלחתה תלויה גם ובעיקר בכושר העמידה של העורף, הזמן הפוליטי הבין-לאומי הוא משני בחשיבותו. החובה המוסרית של מדינת ישראל וצה"ל להגן על האזרחים ושגרת חייהם היא הצריכה להכתיב נחרצות את קצב המלחמה וכיווני הפעולה במידה והדבר תלוי בנו ולא באויבנו.

 

במדינה דמוקרטית מפקחת הממשלה והדרג האזרחי העליון על הצבא ובצדק. הפיקוח האזרחי מחייב את הקבינט להיות זמין כל הזמן, להתכנס, אם צריך אז אפילו ברציפות, כדי לאפשר זרימה שוטפת של החלטות בהתאם לצרכי המלחמה.

 

כבר יומיים, מאז יום שני בו הוצגו לראש הממשלה בפיקוד צפון התוכניות השונות להמשך המלחמה, ממתין צה"ל בלחימה סטטית עקרה ויקרה להחלטות הקבינט שאמורות אולי להתקבל היום, יום רביעי, אחרי 48 שעות. כך השבוע וכך בכל השבועות הקודמים. זו איוולת בכל מלחמה, זה לא מוסרי כאשר כמיליון מאזרחי המדינה הם או פליטים בארצם או ספונים, אסירים מרצון, בפתחי המקלטים וחדרי הביטחון. מאז תחילת המלחמה נבלמה הפעילות המבצעית ובוזבז במצטבר שבוע יקר רק בהמתנה להחלטות הקבינט. אולי יותר מכל מעידה ההתנהלות המוזרה הזו על כמעט התעלמות מהעורף ועל האחריות החסרה בשעת מלחמה בקבינט של ממשלת ישראל. גם התנהלות זו כולה באחריות ראש הממשלה ואין בלתו.

 

אי אפשר להימנע מטעויות גם במלחמה וגם כשחיים מונחים על הכף. על טעויות ושגיאות אפשר וצריך לסלוח. מאידך אין מקום להתחמקות מאחריות וגרירת זמן. אם ראש הממשלה רוצה לשרוד את ממשלתו לאחר המלחמה הגיע הזמן שיבין שהאחריות כולה אצלו ושיתחיל, סוף-סוף, לנהל את המלחמה במרץ, בלחץ זמן ובאחריות שווה לעורף כמו לחזית.