יודעים הכל ולא מבינים כלום

 

אורי אבנרי סבור שתוכנית איילנד אינה מציאותית, אבל הוא חושש שהיא מייצגת את הלך הרוח בצמרת הביטחונית

 

אורי אבנרי, מעריב 9.6.2006

 

תשעה חודשים לפני שפלש ללבנון, גילה לי אריאל שרון את תוכניתו הגדולה לשינוי פני המרחב. זה היה חזון עוצר נשימה. הוא לא דרש לשמור את הדברים בסוד, אלא רק שלא אפרסם את הדברים בשמו. כך עשיתי.

 

שרון, אז שר הביטחון החדש, לא הסתפק בצעדים לשינוי פני הדברים בארץ. הוא רצה לשנות לחלוטין את פני המרחב, על פני ארבע מדינות. עיקר הדברים: לגרש את הסורים מלבנון; להקים בלבנון שלטון של הדיקטטור הנוצרי-מארוני בשיר ג'ומאייל; להעביר את הפלשתינים מלבנון לסוריה, ומשם לירדן; לעזור לפלשתינים לחולל מהפכה בירדן ולסלק את המלך חוסיין; להפוך את ירדן למדינה פלשתינית, בראשות יאסר ערפאת ולהתמקח עם השלטון הפלשתיני בעמאן על גורל הגדה המערבית.

 

תוכנית זו עמדה לעיניי שרון כאשר פלש ללבנון בקיץ 1982. זה לא ממש הצליח. התוצאות היו הפוכות: ישראל שקעה בבוץ הלבנוני במשך 18 שנה ויצאה משם בסוף בשן ועין. הנוצרים-המארונים אמנם ערכו טבח בסברה ושתילה כדי להבריח את הפלשתינים לסוריה, אך אלה לא ברחו.

 

בשיר ג'ומאייל המארוני אכן הומלך כדיקטטור בלבנון, אך נרצח מיד. הסורים נשארו בלבנון במשך 23 שנים נוספות, והשאירו אחריהם את חיזבאללה. יאסר ערפאת לא הלך לעמאן אלא לתוניס, ומשם חזר לפלשתין, אחרי שישראל הכירה באש"ף וחתמה עימו על הסכם-אוסלו. חזון ושברו.

 

חזון גדול לשינוי המרחב

 

נזכרתי בפיאסקו ההיסטורי הזה כאשר קראתי את תוכניתו הגרנדיוזית של האלוף (במיל.) גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף המבצעים בצה"ל, ועד לאחרונה ראש "המועצה לביטחון לאומי", מוסד האמור לגבש את האסטרטגיה הלאומית.

 

כמו שרון לפניו, איילנד רוצה לסדר את המרחב מחדש ממש מהיסוד. תוכניתו אינה פחות מרשימה מזו של שרון. לא תוכנית ההתנתקות, חלילה, אלא אותו חזון גדול לשינוי המרחב כולו.

 

אל תוכנית ההתנתקות של שרון מתייחס איילנד בבוז גלוי, וכך גם לתוכנית ההתכנסות של אהוד אולמרט. בעיניו, גם שרון וגם אהוד אולמרט הם חובבנים גמורים, שאינם יודעים מה זה עבודת מטה ודיון מסודר, אלא מקבלים החלטות על פי תחושות בטן. כפי שגילה לעיתונאי ארי שביט ב"הארץ", יש לו לאיילנד תוכנית הרבה יותר מבוססת ומחושבת, ואלה פרטיה:

 

לספח לישראל 12% מהגדה המערבית, 600 קמ"ר מינימום, כדי להבטיח את בטחונה; לקחת מהמצרים בצפון סיני 600 קמ"ר ולצרפם לרצועת עזה, כדי שהפלשתינים יוכלו להקים שם נמלים ועיר של מיליון נפש; לתת למצרים, כפיצוי, 150 קמ"ר משטח ישראל בנגב; לאפשר כריית מנהרה בין מצרים לירדן, סמוך לאילת ולהעביר 100 קמ"ר משטח ירדן לידי הפלשתינים, כפיצוי על השטח שישראל תיקח מהם בגדה המערבית.

 

שמעתי בחיי עשרות, ואולי מאות, תוכניות של אנשים טובים, שיש להם רעיון נפלא לפתרון הסכסוך בין שני העמים. לא עובר כמעט חודש מבלי שמישהו ישלח לי תוכנית חדשה באינטרנט. תוכניתו של איילנד אינה גרועה משאר האוטופיות. אך גם לא יותר טובה.

 

אבל יש הבדל גדול אחד: בעל התוכנית הזאת הוא אדם שמילא תפקיד מרכזי בצמרת מערכת הביטחון, והוא מעיד על הלכי הרוח המקובלים שם.

 

נאיביות וחוסר ניסיון פוליטי

 

צריך אדם להיות נאיבי באמת, וגם חסר כל ניסיון פוליטי, כדי להאמין שאפשר יהיה לשכנע שלוש ממשלות - הפלשתינית, המצרית והירדנית, שלא לדבר על הישראלית, לוותר על שטחים שלהן.

 

גרוע מזה: דרוש מבנה נפשי מסוים כדי להתייחס להמוני בני אדם כאילו היו פיונים על לוח השח-מט, שאפשר להזיז אותם ממדינה למדינה, ממקום למקום.

 

נכון, במחצית הראשונה של המאה ה-20 זה נעשה. אחרי מלחמת העולם הראשונה ישבו המדינאים וסידרו מחדש את מפת העולם, פירקו מדינות והרכיבו מדינות. רוב התוצאות היו הרות אסון. אחרי מלחמת העולם השנייה עשה סטאלין דבר דומה. הוא סיפח חלק גדול של פולין לברה"מ ונתן לפולין כפיצוי חלק גדול של גרמניה. בינתיים זה מחזיק מעמד.

 

איך להגשים את הרעיונות הגרנדיוזיים?

 

במציאות שלנו, זה רעיון מופרך עוד יותר. אין שום סיכוי בעולם שמצרים תוותר על חלק מאדמתה תמורת שטח קטן בהרבה אי שם במדבר. מנחם בגין כבר נוכח לדעת מה רבה רגישות המצרים לאדמת מולדתם. זה נוגע לנימות עמוקות בנשמה הלאומית. בסוף לא ויתרו המצרים אף לא על גרגר אחד מאדמתם. עיין ערך פרשת טאבה.

 

הסיכוי שממלכת ירדן תוותר לטובת הפלשתינים על חלק גדול של אדמתה הפורייה קטן עוד יותר. כמו קצינים רבים בצה"ל, איילנד רוחש, כנראה, בוז עמוק לירדן. כמו שאינו מבין את המצרים, אין הוא מבין גם את הצמרת הירדנית. היא רגישה מאין כמוה לסכנות האורבות לה מסביב. אך היא נהנית, כמובן, מתמיכה חזקה מאוד מצד ארה"ב ובריטניה.

 

על האפשרות שארה"ב ואירופה יתנו יד למשחק הזה של חילופי שטחים ואנשים לא כדאי אפילו לחלום. אירופה מקדשת גבולות קיימים. היא למדה מניסיונה העקוב מדם שאין דבר מסוכן יותר מאשר להזיז גבולות. כשמתחילים בזה, אין לדעת איך זה ייגמר.

 

איילנד אינו אומר איך להגשים את הרעיונות הגרנדיוזיים שלו. את זה הוא משאיר, כנראה, לפוליטיקאים - אותם הפוליטיקאים שהוא בז להם. כמו אותו ממציא שהגה את הרעיון להאט את סיבוב כדור הארץ, שכאשר נשאל איך לעשות זאת, אמר: "לי יש הרעיון. את הביצוע צריך להטיל על הטכנאים".

 

פעם אמר לי בוטרוס בוטרוס-ראלי, שהיה אז שר החוץ בפועל של מצרים, בחיוך אירוני דק: "יש לכם, בישראל, המומחים הכי טובים בעולם לעניינים ערביים. הם קראו כל ספר, כל חוברת וכל מאמר. הם יודעים את הכול ולא מבינים כלום, מפני שלא חיו אף יום אחד בארץ ערבית". נראה כי האלוף מאשר קביעה זו.