להפסיק לדבר פלסטינית, לדבר יהודית

 

דני מור, שער הגולן, 14.11.08

 

מדינת ישראל קמה לפני שישים שנה במלחמה קשה עם התושבים הערבים בארץ ועם חמש מדינות ערביות שפלשו לישראל במטרה לגרש את היהודים מהארץ. הסיכויים לנצח במלחמה היו קלושים, אחוז אחד מהאוכלוסיה היהודית נהרגו במלחמה. הנחישות והגבורה שגילו היהודים בישראל נתנה לנו את הניצחון ואת האפשרות להתחיל בקיום מדינה יהודית בישראל – המדינה היהודית היחידה בעולם. זו היתה מלחמת העצמאות/השחרור/הקוממיות ליהודים ו"נכבה" (אסון)  לערבים. לא היתה אפשרות אחרת – זו היתה מלחמת הישרדות, הכל או לא כלום, המנצח גירש את המנוצחים. אילו הערבים היו מנצחים הם היו מגרשים את היהודים. לאחר המלחמה נשארו בארץ 100 אלף ערבים בלבד שהפכו להיות אזרחים שווי זכויות. ישראל היא המדינה היחידה שמציעה לפלסטינים שגורשו/ברחו ממנה אפשרות לבנות מדינה על שטחים שכבשה ממצרים וירדן. הערבים, תושבי ישראל, שגורשו/ברחו, שומרים את מעמדם כפליטים עד היום הזה וחולמים לחזור לישראל שהיא פלסטין ולגרש ממנה את היהודים. הפלסטינים שומרים על לאומיותם ואינם מתפשרים על שני חלקי ארץ קטנים, הם רוצים את ארץ ישראל כולה משני גדות הירדן.

 

נודדים במדבר ההתנחלויות

 

ההתנחלויות הם אסון לאומי. לא בגלל חוסר המוסריות שב"כיבוש", אלא בגלל שכבר למעלה מארבעים שנה אנחנו עוסקים בפלסטינים במקום לעסוק ביהודים. נולדו במדינת ישראל כבר שני דורות שכל מה שהם יודעים הוא שמדינת ישראל נמדדת ביחסה לפלסטינים ולא ביהדותה. אם נצליח בקרוב להגיע ל"הסדר קבע" בינינו לבין הפלסטינים, ירדו הפלסטינים מהכותרות בישראל ונוכל סוף סוף לעסוק ביהדות. נלמד את המקורות שלנו ונהיה המרכז הרוחני של העם היהודי בעולם.

 

לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הצבא שב לבסיסיו, נשארה שאלת השטחים שנכבשו במלחמה, פתוחה. למנהיגי המדינה היו הצעות שונות לגבי עתיד השטחים שנכבשו: "קלף מיקוח לשלום" (משה דיין), "יישוב מסיבי של הבקעה" (יגאל אלון). "התנחלויות בקדום ובמקומות נוספים בגדה ובעזה" (שמעון פרס), וכן הלאה. רק יריב, שם טוב ובן-גוריון אמרו: להרחיב את פרוזדור ירושלים ואת ירושלים עצמה כולל העיר העתיקה. את כל השאר להחזיר למצרים, ירדן וסוריה. מנהיגי המדינה לא הקשיבו להם. על זה ועל ההיבריס שנתקפנו בו לאחר הניצחון המהיר, אנחנו נענשים, בגלל זה אנחנו נודדים למעלה מארבעים שנה במדבר ההתנחלויות. ואולי ננדוד עוד כמה שנים עד שהדור שלחם במלחמת ששת הימים, ולא סיים אותה, יחלוף מן העולם. ואז נוכל להתכנס למדינה יהודית דמוקרטית עם גבולות ברורים ובטוחים.

 

עדיף "חיי האומה" על "קברי אבות"

 

כיבוש הארץ שנעשה עד סוף מלחמת השחרור לא התמקד ב"קברי אבות", אלא ברצף טריטוריאלי בארץ ישראל. אם היהודים היו "כובשים" ויושבים רק במקומות הקדושים, מדינת ישראל היתה נראית כמו מדינת יהודה ערב מרד החשמונאים – "15 מייל סביב ירושלים" (אברהם כהנא, במבוא לספר המקבים). הציונים שהקימו את מדינת ישראל העדיפו את "חיי האומה" על "קברי אבות". העדיפו רצף טריטוריאלי של מדינה יהודית דמוקרטית חזקה במזרח התיכון שמשתרעת על רוב שטחה של ארץ ישראל, על מובלעות יהודיות בתוך מדינות ערביות. צריך לשמור על רצף טריטוריאלי של יישוב יהודי אפילו על חשבון ויתור על מקומות קדושים.

 

מלחמת ששת הימים הכניסה למדינת ישראל את קברי האבות ואת האשליה שאנחנו יכולים להרחיב את גבולות מדינת ישראל ולספח שטחים שכבשנו. העובדה שכבר למעלה מארבעים שנה אנחנו חיים באשליה הזאת – נותנים יד חופשית לאזרחים יהודים להתיישב במקומות שאין לנו האומץ לספח אותם למדינה, נגררים אחרי פרובוקציות של מתנחלים ומבזבזים הרבה חיי אדם וכסף יהודי. האשליה שחברון, בית-לחם, שכם וירושלים המזרחית בידינו, כל כך מחלחלת בנו עד שכל החזון הציוני הופך להיות אשליה. הסכנה בהמשך ההתנחלויות היא שאם נמשיך להחזיק בשטחים אלה, בצורה כזאת, עוד 40 שנה, ייתכן ונאבד את הארץ כולה.

 

הסדר קבע עם הפלסטינים

 

הסדר קבע עם הפלסטינים הוא צורך לאומי ממדרגה ראשונה. כאשר הולכים לחבר את הסכם הקבע עם הפלסטינים צריך לכתוב בצורה מפורשת את תמצית ההיסטוריה היהודית: עם ישראל ישב בארץ ישראל 1,200 שנים לפני הספירה ועוד 70 שנה אחרי הספירה, אז הוגלה  מאדמתו ונדד בגולה. העם היהודי שרד בגולה מאות שנים וחלם לחזור לארץ ישראל. ב-1860 החלו יהודים להגר לישראל ולבנות בה יישובים. ב-1897 קמה התנועה הציונית שמטרתה היתה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. ב-2 בנובמבר 1917 הכריזה ממשלת בריטניה על תמיכתה "בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל" (הצהרת בלפור). ארץ ישראל, שכבשה בריטניה מידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה, השתרעה על  שני צידי הירדן. ב-1921, נקרעה הגדה המזרחית של הירדן מארץ ישראל וניתנה לעבדאללה הראשון והוא הקים שם את ממלכת ירדן. ב-1949 נקבע הקו הירוק – קו שביתת נשק בין ישראל, מצרים, ירדן, סוריה ולבנון שקרע שטחים נוספים מארץ ישראל. ב-1967 כבשה ישראל ממצרים, ירדן וסוריה שטחים מעבר לקו הירוק. ב-1979 ויתרה מצרים על רצועת עזה לאחר שישראל החזירה לה את כל סיני. ב-1988 ויתרה ירדן על הגדה המערבית. רצועת עזה והגדה המערבית נשארו בידי ישראל, ישראל לא סיפחה אותם אך גם לא נתנה להם עצמאות. ב-1993 נחתם הסכם אוסלו הראשון שמטרתו היה להביא להסכם קבע בין ישראל לפלסטינים.

 

בהסדר הקבע עם הפלסטינים, אסור לנו לוותר על הנגישות למקומות הקדושים. יהודים דתיים נהגו לבקר במקומות הקדושים במשך כל שנות הגלות, עד שקמה מדינת ישראל. צריך לכלול את האפשרות הזאת בהסכמי הקבע בייננו לבין הפלסטינים. צריכה להיות נגישות של יהודים למקומות קדושים בפלסטין וצריכה להיות נגישות של ערבים למקומות קדושים בישראל. אם יהודים לא יוכלו לבקר בחברון, ערבים לא יוכלו לבקר באל-אקצא.

 

בהסדר הקבע, צריך לוותר על גושים גדולים של אוכלוסיה ערבית ואם אפשר להעביר אוכלוסיה ערבית לפלסטין ואוכלוסיה יהודית לישראל. הסכם הקבע צריך להתנהל קודם כל על בסיס דמוגרפי ואחר כך שטחים, מקומות קדושים וביטחון. צריך להיות ברור למתדיינים הישראלים והפלסטינים שהאוכלוסיה הערבית בישראל שמזדהה בלאומיותה עם פלסטין צריכה להיות בפלסטין ולא בישראל. ישראל לא תוכל לסבול אזרחים שאינם מזדהים עם מטרת היסוד שלה. ישראל היא מדינה יהודית בלאומיותה ודמוקרטית במשטרה (היא איננה מדינה דתית). היא סובלנית לאזרחים מכל הדתות ומכל העמים בתנאי שלא ינסו להשליט את דתם או לאומיותם על המדינה.