סוף שלטון הקרוואנים

 

בן כספית, מעריב, 9.3.05

 

בן כספית סבור שנכונות שרון לפרסם את דוח המאחזים הוא ההוכחה שרה"מ שינה את דרכו.

 

 

דוח ששון הוגדר אתמול בירושלים כ"אחד המסמכים הממלכתיים החשובים ביותר שנכתבו בעשור האחרון". טליה ששון פירקה את רפובליקת הבננות הישראלית, בננה בננה. מאז 1992, עת עלה יצחק רבין לשלטון, התפתח ביהודה ושומרון שוק שחור למאחזים. תעשייה ענפה, מתוחכמת, חשאית, יעילה, מתוקתקת וממומנת על ידי הממשלה שאמורה באותו זמן ממש למנוע אותה. אם זה לא היה אצלנו, גם אנחנו היינו צוחקים.

 

אפשר להגיד, ובצדק, שאריאל שרון היה ההוגה והמייסד הראשון של האופרציה הזו. בסביבתו טוענים שדווקא בעניין המאחזים לא נטל חלק מרכזי, אבל מה זה משנה. שרון היה הראשון, הנחשון, הקלשון שננעץ בכל רגב, בכל גבעה, על כל טרש. עכשיו, לא רק שהוא הורס את מה שבנה, הוא גם מתעקש להוכיח שזה לא היה חוקי. ואחרי כל זה, הוא נשאר בחיים, מטפס בסקרים ומטיל את האשמה על אחרים. עושה רושם שמבחינתו, הכל אפשרי.

 

מצד שני, אריאל שרון הוא ראש הממשלה הראשון שהחליט לחשוף את הדברים. לעגן אותם במסמך ממשלתי מיוחד. לסמן אותם. להראות אותם לעולם. אם זה לא סימן לשינוי דרכו של האיש, לא יהיו סימנים אחרים. הוא הוכיח מנהיגות במינוי טליה ששון למשימה. הוא משחק במגרש מסוכן. יחד עם זאת, האיתות ברור: המשחק נגמר. מצעד הקרוואנים הסתיים. ישראל עושה מאמץ להחזיר את עצמה למשפחת המדינות המתוקנות. מדינה שבה אפשר להתיר, אפשר לאסור, אפשר להבדיל בין טוב לרע, בין מותר לאסור, בין חוקי ללא חוקי.

 

קצין בכיר מאוד, שהיה מעורב בשנה האחרונה בניסיון למפות את המאחזים הלא חוקיים ולפנות אותם, אמר לי פעם: "אין כאן מדינה. תופעת המאחזים משמיטה את הבסיס הממלכתי של השלטון המרכזי. שלא יספרו לך סיפורים, ישראל לא מסוגלת לפנות את המאחזים, ישראל לא מסוגלת לזהות את המאחזים, ישראל לא מסוגלת למפות את המאחזים. אף אחד לא יודע מה בדיוק קורה שם, מי גורם לזה לקרות, מי מפעיל את זה ואיך סוגרים את זה".

 

עכשיו - הדרג המדיני

 

מעכשיו, בעקבות הדוח, אפשר לקבל התחלה של מושג. פעילי הימין זועקים ומצפים מהתקשורת להוקיע גם את הבנייה הלא חוקית של ערבים בגליל ושל בדואים בנגב. מדובר בזריית חול ופיזור עשן. אין קשר בין הדברים. השתלטות הבדואים על אדמות בנגב מדאיגה, ממאירה ונדרש לה טיפול דחוף. גם בגליל המצב אינו מזהיר. אבל הפעילות הזאת פרטית. היא מתבצעת בתוך גבולות המדינה, ולא על חשבונה. המאחזים בשטחים, לעומת זאת, ממומנים על ידי המדינה, שמפרה באותה הזדמנות את החוק שחוקקה בעצמה. הם מוקמים באזור שאין בו ריבונות ישראלית בינלאומית, חלקם על אדמות שנגזלו, ואחרי כל זה צה"ל נדרש לחרף את חיי חייליו כדי לשמור עליהם. יחי ההבדל הקטן.

 

עכשיו עובר הכדור למגרש הפוליטי. שר הביטחון שאול מופז ושר הבינוי והשיכון יצחק הרצוג צריכים לקחת את העניינים לידיים ולהתחיל לפעול. המשטרה צריכה לחקור. אם יש צורך בכתבי אישום, צריך להגישם. המתנחלים יבכו עוד זמן רב את השגיאה ההיסטורית האסטרטגית שהניעה אותם לדבוק בכל מאחז, להילחם על כל קרוואן, להביא על עצמם את דוח ששון ואת ההתנתקות, במקום ללכת לפשרה עם שרון כשעוד היה אפשר, לפנות את המאחזים מרצון ולהסכים לפינוי שלוש-ארבע התנחלויות ברצועת עזה. עכשיו, כל זה היסטוריה. גם דוח ששון.