סרבני ההפרדה והגדר

 

דן מרגלית, מעריב, 12.7.05

 

דן מרגלית לא מבין מדוע מעדיפים הפלשתינים להיכלל בשטח ישראל. כל כך טוב להם איתנו?

 

במילון הערבי-ישראלי והפלשתיני, מדינת היהודים כובשת וחומסת וזוממת, ונקראת "השטן הקטן". באום אל-פחם אוהבים להכפיש את ישראל, אבל אוהבים עוד יותר להיות אזרחיה.

 

שום ערבי ישראלי, כדוקטורים אחמד טיבי ועזמי בשארה, לא יעדיף להיות איש אופוזיציה ברמאללה של יאסר ערפאת ואבו-מאזן, במקום ח"כ בירושלים של אהוד ברק ואריאל שרון. כל אחד יודע.

 

עכשיו מתברר כי גם פלשתינים רבים חשים כמו הערבים-הישראלים. ל-55 אלף מהם נקרתה הזדמנות פז להשתחרר משלטון הכיבוש הרומס והנוגש, ולחבור אל אחיהם בגדה המערבית. גדר ההפרדה תאפשר להם להינתק מהיהודים המטרידים, ולהיות עם בני עמם בשטחים, הממתינים לכינון מדינה פלשתינית זמנית או קבועה. עם דגל ירוק-אדום ו"בילאדי בילאדי", ובלי כחול-לבן ומחסומי צה"ל בחום ובמטר.

 

נכון, זה לא מספיק. מגיעים להם השירותים בהם הורגלו בישראל. בג"ץ חייב להבטיח כי רמתם לא תיפול ממה שיש להם בירושלים-המאוחדת-עיר-פרזות. ישראל נדרשת לממן, ובנדיבות. רופאים בלי גבולות. מורים בלי הגבלות.

 

הנה, עינינו הרואות, בעזרת גדר ההפרדה מתחילים לפרק את הכיבוש לא רק בגוש קטיף, אלא גם בבירה.

 

אם כן, מדוע הפלשתינים מסרבים להיות דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולתם? מדוע הם ושותפיהם היהודים מהשמאל הקיצוני מיידים אבנים בחיילים, והורגים ופוצעים ומנקרים עיניים בקרב נגד גדר ההפרדה, שתסמל את עצמאותם? על כף המאזניים מונחת חירותם הלאומית והאישית, והם, כמו העבד שאמר "אהבתי את אדוני", ורצעו את אוזנו אל המזוזה. כאילו טוב להם בעוניים, עם סיר הבשר והבצלים והשום. משהו כאן חסר היגיון, ויסלחו לי הפלשתינים ודובריהם הישראלים - משהו חסר בכבודם העצמי.

 

פרי עמל של רבים

 

גדר ההפרדה של עוטף ירושלים, שהביא שלשום אהוד אולמרט לממשלה, הגיעה באיחור בגלל החטא הקדמון של מתנגדיה, אריאל שרון ושמעון פרס ושאול מופז ובנימין בן-אליעזר ויוסף (טומי) לפיד ויוסי ביילין, ומי לא? אבל טוב מאוחר מאשר בכלל לא.

 

גדר זו היא פרי עמל של רבים. אבי דיכטר ועוזי דיין וגבי אשכנזי וגיורא איילנד ועמוס ירון, שתמרנו בשרטוט התוואי בין צורכי הביטחון לבין זכויות האזרח, ובעזרת בג"ץ הגיעו לפשרה סבירה נגד דעת הקיצונים משני הצדדים.

 

ערכה אינו רק בביטחון האישי, שתעניק לישראלים המתגוררים בבטן הרכה של הארץ. כבר מותר לומר, אמנם משימתה הראשונה והדחופה היתה להגן על חיי הישראלים, אך זו לא היתה מטרתה הבלעדית.

 

מראשיתה היא נועדה לבלום גם כל הישחקות בתפיסה הראויה, שארץ ישראל המערבית חייבת להתחלק בין שני עמיה, ולמנוע זליגת פלשתינים למדינת היהודים. יעדה היה ונשאר להפנים את העובדה, שיש כאן שתי מדינות, גם אם אין עדיין הסכמה היכן יעבור הגבול האחרון ביניהן. דה-פאקטו בטרם דה-יורה. עם זאת, במשא ומתן עתידי עם שותף פלשתיני ממשי יהיה מקום להעביר את הגדר מתוואי לתוואי, לפי הצרכים וההיגיון והרצון הטוב של הצדדים.

 

מים רבים בשילוח

 

חברי אולמרט לא נמנה עם הגרעין הראשון של דורשי הגדר, שכלל את ברק, חיים רמון, דן מרידור ובחצי צעד אחריהם גם מאיר שטרית, רוני מילוא ועמרם מצנע. לפני חמש שנים נקלעו יחסי ברק-אולמרט למשבר. ראש הממשלה טען כי אולמרט צידד בוויתורים בירושלים. ראש עיריית הבירה הסביר כי התכוון לשוליים.

 

בינתיים זרמו מים רבים בנחל השילוח ההולך לאיטו. ברק הצניע את נכונותו לדון בקמפ-דייוויד בחלוקת העיר. אולמרט אינו מסתיר את מהלכו הנועז להביא לאוויר העולם המדיני את תפיסת ההתנתקות עוד בטרם נדונה בממשלה. סביר להניח שאינו מגבילה לגוש קטיף. כמותם שיפרו גם אישי ציבור אחרים את עמדותיהם בשנים האחרונות.

 

הגדר שהציג אולמרט לממשלה היא פרי חשיבה משוקללת, מאוזנת, שמגינה ביעילות על חיי ישראלים מפני הטרור הפלשתיני, ומקבעת מגמה מדינית חד-צדדית שקולה, שתתקיים כל עוד הפלשתינים אינם מתכוונים ברצינות. בעתיד, כאשר ישנו את טעמם וינהלו משא ומתן גמיש - תהיה הגדר הבסיס לתזוזה בתוואי לעבר הגבול הסופי, ולא רק הקו הירוק. כי הגדר הזאת היא הרבה יותר מגדר.