סכנת אי-התנתקות

 

אלכסנדר יעקובסון, הארץ, 16.3.06

 

יש התוקפים את רעיון "ההתכנסות" של אהוד אולמרט בטענה, שהגשמתו תצמיח מדינת חמאס שתסכן את ישראל. אולם כדי לפסול אופציה מדינית לא די להראות שהיא מסוכנת; יש להוכיח, שהאלטרנטיווה מסוכנת פחות. מי חושף את ישראל לסכנה גדולה יותר: מי שתומך ב"התכנסות", או מי שמתנגד לה?

 

האפשרויות העומדות לפני ישראל הן שלוש: ניסיון להגיע להסדר ולגבול מוסכם עם הפלשתינאים, התנתקות נוספת, במתכונת זו או אחרת, או המשך הסטטוס-קוו. מי שמאמין שניתן להגיע בעתיד נראה לעין לגבול מוסכם מניח כנראה, שניתן להגיע להסדר מדיני עם מחמוד עבאס, מעל לראשה של ממשלת חמאס.

 

מדובר באותו עבאס, שלא הצליח להביא להפסקת אש בין הכנופיות היריבות של הפתח, שהשתוללו בעזה ערב הבחירות לפרלמנט הפלשתיני, ואינו מצליח - ואף חדל לנסות - להפסיק את ירי הקסאמים מעזה על ישראל בידי חברי מפלגתו. הרעיון הזה, של הסדר עם עבאס, אינו רציני בעליל.

 

נותרה הברירה בין התנתקות נוספת לבין סטטוס-קוו. אילו היה השלטון הישראלי בגדה קלף מיקוח, היה אפשר לדבוק בסטטוס-קוו ולהמתין לימים טובים יותר - ל"טלפון מחוסיין", כפי שזה כונה בעבר.

 

איפה חוסיין ואיפה הטלפון. רוב הציבור הבין זה כבר, שהשלטון של ישראל על הפלשתינאים אינו קלף מיקוח, אלא פצצת זמן בידי ישראל. האם תמשיך לחבוק את פצצת הזמן, עד שהסניף הפלשתיני של האחים המוסלמים יתרצה לעשות אתה שלום?

 

זאת ועוד, בגדה לא ייתכן למעשה סטטוס-קוו אמיתי. המשך השליטה של ישראל שם פירושו המשך הרחבת ההתנחלויות, המשך הסיפוח הזוחל, המשך התהליך שעלול להוריד מסדר היום הבינלאומי את רעיון חלוקת הארץ בין שני העמים. אולם אם הארץ לא תחולק בין שני העמים, היא תישלט במוקדם או במאוחר על ידי עם אחד: הרוב הערבי-הפלשתיני ההולך ונוצר בה.

 

נותרה האופציה של התנתקות חד-צדדית. אכן, יש בה סכנות. ייתכן שהיא תיתפש כניצחון גדול לטרור ותעודד את המשכו. ברור עם זאת, כי שום התנתקות חד-צדדית לא תכלול את בקעת הירדן. מכאן, שהמעטפת החיצונית תישאר בידי ישראל. ברור גם, שאין כוונה לוותר על מזרח ירושלים באופן חד-צדדי וכי גושי ההתנחלויות הגדולים יוגדרו באופן שישאיר "שכבת שומן" למשא ומתן עתידי.

 

אין איפוא כל יסוד לטענה הנשמעת, כי הפלשתינאים בהנהגת החמאס צפויים לקבל בלי שלום את כל, או כמעט כל, מה שיכלו לקבל תמורת שלום.

 

לאחר עליית החמאס הועלה גם הרעיון, כי "ההתכנסות" תחול בינתיים על ההתנחלויות בלבד, ואילו הנסיגה הצבאית תעוכב, או תוגבל לאזורים מסוימים. ברור, שגם שטח שצה"ל מפנה אינו חסין מפני פעולה צבאית ישראלית במקרה הצורך, כפי שהוכח לא פעם.

 

פינוי ההתנחלויות מלב הגדה הוא הצעד החשוב ביותר מבחינה מדינית. אשר לנסיגה הצבאית - המגמה הברורה היא לצאת מרוב הגדה, אך בעניין זה יש לנהוג גמישות בהתאם לנסיגות המדיניות והביטחוניות.

 

ישראל יכולה להתמודד עם הסכנות הכרוכות בהתנתקות מהפלשתינאים בשטחים; אין היא יכולה להתמודד עם הסכנה הכרוכה באי-התנתקות מהם.