נפרדים מהפלסטינים לשלום, או לפחות נפרדים.

שתי מדינות, שלוש מדינות, או שאנחנו מתכנסים ונפרדים.

 

1.6.13

מאת: שי ברק

 

 

 

אתמול באולפן שישי בערוץ 2, שודרה כתבה שניסתה לגרד את קצותיה של השאלה האם ולאיזה הסדר ניתן להגיע עם הפלסטינים.

ישנן שתי קונספציות רווחות בהנהגה ובציבור הישראלי, זו האומרת שתי מדינות לשני עמים, אליה הצטרפו רבים בשנים האחרונות (בשנות ה 80 זו הייתה הסיסמא של רק"ח קודמתה של חד"ש) וזו האומרת בשום פנים ואופן לא, אך לא מציגה מתווה לפתרון. נדמה לי כי רוב המחזיקים בשתי הקונספציות, אינם בעד מדינה דו לאומית מן הים עד הירדן.

 

המצב הזה בו אנו  משלמים מחיר כדי להחזיק בכל שטחי יו"ש תחת שליטתנו או בעצם בפועל גם לא בכל, ומשלמים אגב כך מחירים יקרים, אינו יכול ואינו צריך להימשך. על ממשלת ישראל לעשות מעשה.

תהליך מדיני שיביא להסדר בינינו לבין הפלסטינים שבבסיסו היפרדות המדינה היהודית והפלסטינים, יתרום בטווח הארוך גם לשקט ולביטחון. הציבור הפלסטיני, כפי שהחלו להבין במקומות מסויימים ביו"ש, החלו להבין כי הם יכולים להנות מפירות ההסדר המדיני ויש להם מנגד הרבה מה להפסיד מפעילות טרור. אלא שהתסכול והכוחות השליליים בציבור ובהנהגה הפלסטינית מעדיפים כאוס על הסדר, לא רק בחמאס, גם בפת"ח.

 

לא קל אפילו להידבר עם ההנהגה הפלסטינית, ראשית זו עדין מפוצלת בין פת"ח לחמאס, אלה האחרונים שולטים בעזה ומשפיעים ביו"ש והראשונים שולטים ביו"ש. לאחר הסכמי אוסלו שהתוו הסדר מדיני בשלבים, בא אהוד ברק בשנת 2000 לערפאת והציע הסדר כולל וקבוע, זה האחרון סירב. נראה כי ערפאת וכמוהו אבו מאזן, לא באמת רוצים מדינה.

אבו מאזן בעקבות הצהרת אובמה בראשית כהונתו דרש הקפאת הבניה בישובים היהודים ביו"ש כתנאי לעצם פתיחתו של מו"מ. נתניהו שבפגישה ההיא אצל אובמה הגיב באינסטינקט במקום בחשיבה הנהגתית וסירב, הקפיא את הבניה בהמשך לעשרה חודשים.  אבו מאזן, כמה לא מפתיע, לא הרים את הכפפה.

 

אבל, המסקנה לפיה, מדיניות של "שב ואל תעשה" היא זו שתיטיב עמנו שגויה ומזיקה. מזיקה לנו.

בהסכם השלום עם מצרים, מסרנו לידי המצרים את כל סיני אך את רצועת עזה השארנו בידינו. באורח פרדוקסלי, שני הצדדים היו מרוצים מכך. נראה כי סאדת ידע גם למה.

בשנת 87, הגיע שר החוץ דאז שמעון פרס למסמך הבנות עם חוסיין, מלך ירדן דאז ולפיו השליטה ביו"ש תעבור לירדנים, מהלך הידוע כ"הסכם לונדון". מהלך זה טורפד על ידי ראש הממשלה שמיר ושר הביטחון רבין וכעבור מספר שנים, ויתר חוסיין "על הזכות" לשלוט בעוד מליוני פלסטינים וחתם על הסכם שלום עם ישראל.

 

ישראל חייבת לקחת יוזמה וכעת יש הזדמנות טובה לכך. מזכיר המדינה קרי, מדלג בין רמאללה, ירושלים ועמאן בניסיון להביא לפתיחת מו"מ, אבו מאזן עדין גורר רגלים וגם נתניהו לא ממהר לפעול.

עלינו לנצל את המומנטום שבפעולה האמריקאית ולהכריז כי אנו נכונים לפתוח מו"מ עם ההנהגה הפלסטינית כדי להגיע לפתרון והסדר מדיני, כזה שיכול להביא לשתי מדינות או אולי לשלוש, שתיים מהן פלסטיניות בעזה וביו"ש. לא חייבים אפילו לחתום על הסכם שלום, אלא להיפרד בהסכם. אך להקציב למהלך שנה. בתום שנה תפנה ישראל את היישובים בשטחים שבכוונתה יהיה בשלב זה למסור לידי הפלסטינים, תוך שמירת גושי ההתיישבות הגדולים בידינו, תבנה גדר ותפרד חד צדדית מהפלסטינים.

בד בבד, תכריז ישראל כי עד שהפלסטינים יחליטו מה הם רוצים, ישראל "משיבה" שטחים אלה לידי ירדן ואת עזה לידי מצרים. התסריט הזה הוא תסריט בלהות לשלטונות מצרים וירדן.

 

אם נגיע להסכם עם הפלסטינים, מה טוב ואם לא, אז לפחות ניפרד ונזכה לנקודות בדעת הקהל העולמית ובהנהגת המדינות המובילות.

 

לפני מספר שנים, נפגשתי עם דיפלומט מצרי בכיר, בישראל. במהלך שיחתנו אודות יחסי ישראל – פלסטינים ויחסי ישראל – מדינות ערב, חזר הדיפלומט המצרי והאשים את ישראל, כי היא זו שתוקעת את הסיכוי לשלום ולנורמליזציה בכך שהיא עומדת בסירובה "להשיב את השטחים הכבושים" כדבריו.

אתה יודע מה, השבתי לו. נניח שמחר בבקר ראש ממשלת ישראל, מודיע קבל עם ועולם, כי הוא מתכוון לממש את ההיפרדות מהפלסטינים. אך היות שהוא לא מצליח להגיע להבנות עם ההנהגה הפלסטינית שוב ישראל תעשה זאת, חד צדדית. את עזה, אמרתי לו, "כבשנו" מכם המצרים, יצאנו ממנה. כל שנותר הוא כי נקים חומת הפרדה ונכריז כי השבנו אותה לידיכם. כנ"ל עם מרבית שטחי יהודה ושומרון. למותר לציין כי בן שיחי התחלחל ובלשון המעטה, לא התלהב מן הרעיון. רצית כי נפסיק את "הכיבוש" לא ? שאלתי וחייכתי.

 

יוזמה, מעין זו,  לא תביא לבדה להסכם בינינו לבין ההנהגה הפלסטינית. אבל, היא יכולה בין היתר, לגרום למדינות כמו ירדן ומצרים, להיות מעורבים בדרך אחרת בתהליך המדיני ואולי, מתוך חשש שלהם, ללחוץ דווקא על הפלסטינים גם, אם "מתחת לפני השטח" ולחלופין, הגם שזו האופציה הפחות טובה, להיפרד מן הפלסטינים, הלכה למעשה.

 

זה טוב לנו מדינית, זה יעשה טוב לחברה ולכלכלה בישראל.

 

ואם ישוגרו רקטות לישראל ? על ישראל להגיב כאילו הותקפה בידי מדינה שהכריזה עליה מלחמה, במלוא העוצמה.

 

האם הממשלה הזו בהרכבה הנוכחי יכולה לבצע מהלך כזה, לדעתי (עוד תופתעו מבנט) בהחלט כן.

במקום בו אנו נעדרי יוזמה ויש ריק (ואקום) עלולים להיכנס גורמים שאינם לטובתנו. הזמן מלמד שאנו אלה המפסידים מהעדר יוזמה.