מי אומר שאין לעזה פיתרון

 

עמירם לוין, מעריב (שבת), 13.6.08

 

לתקוף, למנוע, להעניש. זה מה שצריך לעשות בעזה.

 

אומרים שישראל נמצאת ברצועת עזה במצב שאין ממנו מוצא. השלמה עם המשך הירי ליישובי עוטף עזה היא הרי משגה אסטרטגי חמור, שלא לדבר על מצב התושבים. כיבוש מחדש של אזור עזה לא מתקבל על הדעת כי מי רוצה להסתבך שם. כיבוש חלקי במטרה להשתלט על ציר פילדלפי, יביא להצלחה חלקית, ובסוף יתברר כשגיאה חמורה. הסכם הפסקת אש ישרת את החמאס, לא יחזיק מעמד וגרוע מכל – תהיה בו הודאה נוספת, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, כי אין לנו פתרון בפני רקטות וטילים.

 

במסגרת ה"אין מוצא" הזה פועל צה"ל בעיקר למניעת ירי, הוא מנסה לפגוע ביורים, בפעילים, להזיק קצת לתשתית הייצור, להקשות על הלוגיסטיקה ועל האספקה של אמצעי הלחימה. את עוצמת התגובה מכתיבים המודיעין, שמצוי או לא מצוי, והנזק שנגרם לנו בעקבות הירי שיזם הצד האחר.

 

אני אומר שאין לשיטה הזאת סיכוי. היא לא יכולה לדכא את הזעם שצובר עם כבוש, ומשאירה את השליטה ב"גובה הלהבות" בידי החמאס.

 

הטענה שהמצב הנוכחי הוא הרע במיעוטו אינה מתקבלת. תושבי שדרות ועוטף עזה נושכים שפתיים כבר שבע שנים ואי-אפשר להמשיך לספר להם שמערכת הגנה בפני רקטות וטילים תכף מוכנה. לכל אחד ברור שהמערכת הזאת, גם כשתהיה מוכנה, לא תספק פתרון לבעיה צבאית, חברתית ומדינית מרכזית כל כך, כפי שחדרים ממוגנים או גדרות וחומות לא יפתרו אותה. כל אלה הם כיסוי תחת לחוסר מנהיגות. גם כיבוש חלקי או מלא של הרצועה או השתלטות על פילדלפי לא יעבדו. היינו שם.

 

אז הנה מה כן אפשר וצריך לעשות: ליזום, להגן, להעניש.

 

יוזמה התקפית רצופה תגרום לאויב לנפגעים ותדחוק אותו לעמדת התגוננות. ההיקף של הפעילות המבצעית, התכיפות שלה וכמות הנפגעים שהיא גורמת הרבה יותר חשובים מזהות הנפגעים והדרגות שלהם. צריך לגרום לכך שהלוחמים שלהם ייפגעו בקצב מהיר יותר משיוכשרו.

 

בהגנה המטרה העיקרית היא חיסול. החיסול יכול להתרחש בדרך לפעילות, במהלך הפעילות או בדרך חזרה ממנה. תפקידם של המפקדים והחיילים איננו להישאר בחיים, אלא לחסל את האויב. מי שלא חוסל יחזור. מיומן יותר ומנוסה יותר. מי שנהרג מרתיע אחרים מלנסות או לפעול תוך  בהלה. יהיה להם קשה להגיע להישגים בנסיבות האלה.

 

הענישה חייבת להשתכלל ולהפוך למרכיב מרכזי בלחימה. היא אמורה ליצור או להכתיב כללי לחימה בלתי כתובים: מותר להילחם בחיילי צה"ל; אסור לירות על אזרחים או לתוך יישובים אזרחיים.

 

הענישה מאפשרת לפעול מתוך כוונה לפגוע גם במטרות שבמצב רגיל אנו נמנעים מהן מסיבות הומניות ומוסריות. אם האויב יחרוג מהכללים, אנחנו נקבע את דרגת העונש, איך להכות, את מי, כמה ומתי. אנחנו גם נקבע מתי להפסיק. וכשנפסיק, הפלגים שם יעשו את החשבון שלהם.

 

ככל שיימשך הירי לתוך שטח מדינת ישראל בכלל ולעבר יישובים אזרחיים בפרט, בנוסף למחבלים הפעילים ייאבדו גם אזרחי רצועת עזה את בתיהם ואת מכוניותיהם. אך לא על ידי ירי ארטילרי חסר הבחנה לעבר בתים ואזרחים במטרה להרוג. יש לקבוע תעריף: כך וכך בתים מופגזים בתגובה לירי לעבר שטח פתוח; מחיר כפול לירי לתוך יישוב; ופי ארבע לירי שגורם לחללים. הריסת בתים תתבצע בצמוד לירי לשטח ישראל ולאחר אזהרת התושבים, קודם באמצעי התקשורת ואחר כך בירי מוגבל שאיננו הורג (למשל פגז עשן). לאחר האזהרות יעלו הדחפורים. צריך להתחיל מהאזורים הקרובים ולהעמיק ככל שהאויב יתעלם או לא יבין את הכללים החדשים.

 

אם נפעל בשיטות הללו בעקביות יש סיכוי סביר שהאש תיפסק כליל תוך זמן לא ארוך. ואם לא תיפסק האש ייווצר משבר הכולל עשרות או מאות אלפי פליטים במצרים, משבר שיחייב התערבות חיצונית ופתרון.

 

 

הכותב כיהן בעברו כאלוף פיקוד צפון וכמשנה לראש המוסד.