מכתב לפליטים

 

בן דרור ימיני, מעריב, 17.5.11

 

יש הבדל תהומי בין הזדהות עם סבל ופליטות לבין הזדהות עם קמפיין הנכבה, הבנוי כולו על חיסול מדינת ישראל

 

בכל מה שקשור ליחסי ציבור דווקא הולך לכם. במשך שני עשורים, תחת שליטת מצרים וירדן, העולם לא ידע על ה"נכבה". בירדן היה איסור לציין אותה. במצרים שכחו ממנה. בעשור האחרון התמונה השתנתה. ה"נכבה" הפכה לחוד החנית בקמפיין הדמוניזציה של מדינת ישראל.

 

ואז שואלים אותנו, הישראלים, איך זה שאתם לא מסוגלים לגלות אמפתיה לעם הפלסטיני שמציין את האסון שלו? שאלה מצוינת. אם אירועי ה"נכבה" היו לציון הטרגדיה - היה מקום לאמפתיה. אלא שזה לא הסיפור. משום שלכל חוגגי ומשתתפי האירועים, מגבולות לבנון וסוריה עד למפגינים בתוככי יפו, יש מטרה משותפת אחת: חורבן מדינת ישראל.

 

האסון של ערביי פלסטין המנדטורית קרה משום שהמזימה נכשלה. פאוזי קאוקג'י, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, ועזאם פשה מזכ"ל הליגה הערבית - שלושה מתוך רבים - היו מאוחדים בדבר אחד: השמדת מדינת ישראל שבקושי קמה. השניים הראשונים, קאוקג'י והמופתי, הזדהו לחלוטין עם האידיאולוגיה הנאצית. שניהם בילו בברלין והיו מחסידיו של היטלר. גרמניה הנאצית הובסה, אבל הם המשיכו לטפח את רעיון השמדת היהודים.

 

קורבנות של מנהיגות מטורפת

ועכשיו מבקשים מאיתנו להשתתף בצערם. מסכנים שכמותם. חלום ההשמדה לא התממש, ואנחנו אמורים להזיל דמעה. החורבן של גרמניה הנאצית, ושל מיליוני העקורים שגורשו אליה, לא זכה לשום פסטיבל של צער. החגיגות של העולם החופשי והדמוקרטי הן לציון הניצחון על גרמניה הנאצית. אין שום פסטיבל לציון ה"נכבה" שחוללו כוחות הברית לגרמניה.

 

לא כל ערביי פלסטין המנדטורית הזדהו עם קאוקג'י או המופתי. אבל בדיוק כמו מיליוני הגרמנים שחוו חורבן ועקירה, גם ערביי פלסטין המנדטורית עברו חוויה דומה. אלה ואלה הם קורבן של מנהיגות מטורפת שאחזה באידיאולוגיה גזענית ונאצית. אלה ואלה חשבו שליהודים אין זכות קיום, לא כפרטים ולא כעם. אלה ואלה שילמו

 

מחיר איום ונורא.

אלא שיש הבדל אדיר. רק השוליים המטורפים באירופה מציינים את התבוסה הנאצית כיום אבל. ניאו-נאצים. לא כך בעולם הערבי. התבוסה, שקרויה "נכבה", הפכה לכוח המגבש והמניע. לא כדי להסיק מסקנות. לא כדי לומר "טעינו". לא כדי להביע צער על קריאות ההשמדה. לא כדי לפתוח דף חדש של פיוס ושלום. להיפך. ה"נכבה" היא המכנה המשותף של אלה שרוצים להמשיך בדיוק בנקודה שבה המופתי וקאוקג'י נכשלו. לפעמים הם קוראים לזה "זכות שיבה", משום שתמיד הם ימצאו אידיוטים שימושיים ממחנה שיח הזכויות. אבל נדמה שהיד המארגנת מעידה על מה שקרה שלשום: חסידי אסד, חאלד משעל, אחמדינג'אד ונסראללה התגייסו כדי להגשים את החלום הישן.

 

אל תנסו שוב להיות פליטים

מדינת ישראל עשויה כולה מפליטים. כל ישראלי חייב לחוש הזדהות עם אלה שהפכו לפליטים, גם אם הם פליטים בגלל המנהיגים שלהם. אלא שיש הבדל תהומי בין הזדהות עם סבל ופליטות לבין הזדהות עם קמפיין שבנוי כולו על חיסול מדינת ישראל. בכל הקמפיין שמתנהל סביב עגל ה"נכבה" לא הייתה התבטאות אחת שיש בה טיפה אחת של חרטה על הסרבנות, ולא מילימטר אחד של ביקורת עצמית, ולא גינוי אחד למנהיגים שתמכו בהשמדת היהודים. כלום. פשוט כלום. ויש לכם את החוצפה לדרוש מהישראלים "להזדהות עם הסבל".

 

למרות הטירוף שחזינו בו, בהפגנה בתוככי יפו ובגבולות סוריה ולבנון, צריך להבהיר לפלסטינים: אם פניכם לשלום, תמצאו בישראל שותפים רבים. אם פניכם להקמת מדינה לצד ישראל, ולא במקום ישראל - יש על מה לדבר. אבל אם פניכם לאשליה של "זכות שיבה", תמצאו בתוכנו קומץ של מטורפים שיתמכו בכם. אבל רוב מוחלט של ישראלים, משמאל ומימין, יתייצבו כמו חומה בצורה כדי להדוף את קמפיין הטירוף הזה.

פעם אחת ניסיתם והפכתם לפליטים. למענכם, למעננו, אל תנסו פעם נוספת.