לכבוש את עזה תמיד נוכל

 

יוסי ביילין, וואיינט, 16.12.08

 

לישראל אין כרגע סיבה לצאת למלחמה נגד חמאס. כדי שהעזתים יתנתקו ממנו יש לפתוח את המעבר למצרים ולים

 

הכניעה הבלתי מובנת של ישראל למשוגתו החולפת של הנשיא בוש לכלול את תנועת החמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב-2006, בניגוד מפורש להסכמי אוסלו, כמו גם עצם ההחלטה התמוהה לסגת מעזה בלי שום הסכם ולחזק בכך את החמאס, המיטו עלינו את המצב הנוכחי מול הרצועה, בו אוי לנו מיצרנו ואוי לנו מיוצרנו.

 

אין כאן "תשובת בית ספר" פשוטה של יונים או נצים. כעיקרון, הרגיעה מצילה חיי אדם. התעצמות החמאס בנשק אינה מצדיקה חזרה ישראלית לסמטאות ג'בליה, וכניסה למלחמת גרילה שניצחון בה עלול להיות יקר מאוד. קיימת התעצמות משמעותית מעבר לגבולותינו אם בקרב מדינות ואם בקרב ארגונים עויינים, והמטרה שלנו צריכה להיות מניעת השימוש בנשק נגדנו, אך לא מלחמה בשל עצם קיומו.

 

אם האינטרס של החמאס – גם אם מדובר באינטרס זמני – הוא שקט בגבול עזה-ישראל, אין לישראל שום סיבה לפתוח במערכה צבאית. אדרבא: נסיגה אמיתית של ישראל צריכה להיות מלווה בניתוק של ממש מאיתנו, וזה יהיה אפשרי רק אם נפתח את רצועת עזה אל מצרים ואל הים.

 

הסיכון לא יהיה משמעותי, ישראל תשתחרר מן האחריות לחיי התושבים שם, החמאס לא יוכל להאשים אותנו במניעת מוצרים חיוניים מתושבי עזה, והתושבים יוכלו אז באמת להחליט אם הם רוצים להמשיך ולחיות תחת שלטונה של קבוצה קיצונית וקנאית שכזו, או שעדיפה מבחינתם תנועה פרגמטית יותר. כל עוד המעברים סגורים קל יותר להטיל את האשמה בגין המצב האומלל הנוכחי על ישראל בלבד.

 

אם למרות כל הדברים האלה יירו קסאמים וגראדים מרצועת עזה, תמיד תישאר בידינו האופציה הצבאית וצה"ל תמיד יוכל לכבוש מחדש את המקום הצפוף והבעייתי הזה, גם אם יהיה לכך מחיר לא קל.

 

שונה הדבר בגדה המערבית. משהו קרה שם בתקופה האחרונה. עבודה מאומצת של האמריקנים, הירדנים, הישראלים והפלסטינים הביאה לשינוי של ממש. ג'נין, חברון ושכם חזרו להיות מקומות ששולט בהם חוק וסדר. ישראלים שנכנסים בטעות או שלא בטעות לשטח A מוחזרים על ידי המשטרה הפלסטינית כדבר המובן מאליו. ועידת עסקים גדולה בבית לחם ארחה ישראלים לא מעטים והסתיימה בהצלחה. הנשיא אבו מאזן הגיע להבנות מרחיקות לכת עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, וגם הציר בין שרת החוץ ציפי לבני לראש הצוות הפלסטיני אבו-עלא התקדם באורח משמעותי.

 

אין ספק שלראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פייאד יש תרומה גדולה לקיומה של אווירה פרגמטית בין הצדדים, להתפתחויות בתחום הביטחוני ולהתפתחויות הכלכליות. מדובר באנשים המבינים כי עתיד המדינה הפלסטינית כרוך בשלום ובשיתוף פעולה עם ישראל.

 

שחרור האסירים כמחווה לחג אינה דומה לא לעשיית שלום וגם לא להקפאת הבנייה בהתנחלויות או לפינוי כמאה התנחלויות בלתי מורשות. זהו מעשה סמלי, מאוד בלתי דרמטי, שיש בו כדי לומר: אין צורך לחטוף ישראלים כדי שנשחרר אסירים. זה בהחלט מחזק את אבו מאזן אל מול התלהמות החמאס, מבלי לסכן בכהוא זה את הסיכוי לשחרר את גלעד שליט.

 

מה שתצטרך הממשלה הבאה בישראל לעשות, בעזרת המימשל האמריקני החדש, הוא הסכם שלום עם אש"ף בראשות אבו מאזן או מחליפו, הסכם נוסף שיתייחס לשלבי הביצוע של ההסכם כל עוד החמאס שולט בעזה, והבנה עם החמאס באשר להפסקת אש ארוכה. ההימנעות מהשתלטות על עזה כל עוד אין הכרח בדבר, ושחרור אסירי הפת"ח מקלים על האפשרות לעשות זאת.