הזדמנות לא חוזרת

 

אמנון רובינשטיין, מעריב, 19.11.04

 

בחירתו מחדש של בוש – אחד הנשיאים היותר ידידותיים לישראל – ופטירתו של ערפאת-אחת הדמויות היותר שליליות שידע המזרח התיכון – מחייבות אותנו לנסות לנצל את המצב החדש למען ביטחונה של ישראל.

 

אין אנו יודעים אם תקום הנהגה פלשתינית שתהיה מוכנה לשים קץ לטרור – צעד הכרחי לפני הסדר, גם לפי "מפת הדרכים" – אך גם אם לא תקום הנהגה זו, שילוב שני האירועים – מות ערפאת ובחירת בוש – מחייב את ישראל להגדיר מטרותיה ולנסות להשיגן.

 

המטרה הראשונה היא להגיע להסדר על חלוקתה מחדש של ארץ ישראל המערבית, לפי המתווה של ברק-קלינטון. מתווה זה שולל את "זכות השיבה" לישראל של צאצאי הפליטים מ-1948 מבטיח רוב יהודי דמוקרטי בישראל לדורות הבאים ומאפשר את קיומה בגבולות בני הגנה. רובו של הציבור היהודי תומך, על פי סקרי דעת הקהל בעקרונות הגלומים במתווה זה, וקבלתו תאפשר לישראל לקיים את גדר הביטחון – עניין חיוני שאין לוותר עליו בשום מקרה – בתוואי מקובל מבחינה בינלאומית.

 

יתר על כן, יש גם סיכוי שהנהגה פלשתינית לא תחזור על פשעו הבלתי נסלח של ערפאת שדחה את הצעת ברק-קלינטון, בניגוד מוחלט להבטחותיו לשגריר סעודיה בוושינגטון, ונתן אות לפתיחת מסע הרצח נגד הישראלים – מסע שלבש את השם השקרי "אינתיפאדת אל-אקצה". אנו יודעים, מהעדויות של אנשים שהיו מעורבים באותן שיחות, שערפאת הכריע אישית בעד דרך פושעת זו בניגוד לעמדת חברים בכירים במשלחת הפלשתינית. יש סיכוי שחזרה ישראלית לפתרון ברק-קלינטון – פתרון שאין לו תחליף – לא תיתקל באותו סירוב מר ונמהר שיצא מפיו של ערפאת. גם אם יהיה סירוב פלשתיני מחודש, אימוץ מחדש של מתווה ברק-קלינטון ייתן לישראל שלושה הישגים משמעותיים: הוא יאפשר, כאמור, לישראל להשלים את גדר הביטחון בתוואי מקובל מבחינה בינלאומית; הוא ישפר את מעמדנו בקרב העולם הדמוקרטי שאנו רוצים וצריכים להיות חלק ממנו; ואחרון, ואולי ראשון, הוא יסייע לנו במשימת כל המשימות: השגת הסכם הגנה עם ארצות-הברית – הסכם שהוא התשובה היחידה לסכנות האסטרטגיות והגרעיניות שבפניהן תתייצב ישראל תוך זמן קצר.

 

אכן, ניתן לומר שהסכם הגנה כזה ניתן להשגה, אם בכלל, רק בתקופת הכהונה השנייה של נשיא אוהד כמו בוש כאשר קונדוליזה רייס היא שרת החוץ. הסכם כזה יכניס מידה של ריאליזם לא רק למנהיגים ערבים אלא גם לשליטי טהרן החולמים בגלוי על השמדת ישראל וגם נוקטים כמה צעדים מחרידים כדי לממש חלום זה (ודברים אלה נכונים גם אם יתקיים ההסכם החשוב שהושג עם מדינות באירופה על הפסקה בהעשרת האורניום). כל מה שמקרב הסכם כזה, רצוי וחיוני –  חיוני יותר מהעניינים שבהם עוסקות כותרות העיתונות – וכל מה שמעכב אותו הוא רע לישראל. במשך שנים למדנו, בצדק, לחשוב על ביטחונה של ישראל במונחים של ביטחון שוטף וסכנת מלחמה תקופתית; ואכן, נערכנו לסיכונים אלה ובנינו כוח מגן מרשים ביכולתו להדוף כל פולש. עתה הגיע הזמן לראות נכוחה את שלוש הסכנות האמיתיות האורבות היום לישראל: טרור מתמשך, הצפת ישראל בפליטים ומסתננים כדי שהרוב היהודי בישראל יצטמק וייעלם במשך הזמן, וסכנת הטילים המצוידים בנשק גרעיני או לא קונבנציונלי. אחיזת ישראל בשטחים הכבושים בעזה, ביהודה ובשומרון, אין בה שום מענה לסכנות אלה. להפך. קל להוכיח שאחיזה זו רק מחלישה אותנו. שלוש הסכנות האלה מחייבות את ישראל למענה משולש: ראשית, התנגדות מוחלטת למימוש זכות השיבה – גם בצורה המוגבלת והדו-משמעית המוזכרת ב"הבנות ג'נבה";  שנית, השלמת גדר הביטחון הממחישה את חלוקת הארץ והמונעת הסתננות לא חוקית; ושלישית, והעיקר: חתירה לברית הגנה עם המעצמה החזקה בעולם. אלה הן התשובות הנכונות למצוקות הקיומיות שלנו. יש לנו הזדמנות להגשימן.

 

אסור להחמיץ הזדמנות לא חוזרת זו.