הצעה שחמאס לא יוכל לסרב לה

 

גרשון בסקין, מעריב, 13.10.08

 

ניתן להרכיב רשימה של 2000 אסירים פלסטינים, זקנים וחולים, שלא יחזרו למעגל הטרור וניתן לשחררם. אך למרבה האכזבה ישראל לא עשתה הכל לשחרורו של גלעד שליט.

 

לפני כשלושה שבועות דווח בתקשורת בישראל כי הממונה מטעם הממשלה לעניין שליט, עופר דקל, נסע למצרים כדי להגיש למתווכים המצרים רשימה של 450 שמות של אסירים פלסטינים לשחרור תמורת שליט. אולם רק לפני כשבוע דווח כי ועדת רמון לקביעת הקריטריונים לשחרור אסירים פלסטינים גיבשה את רשימת 450 השמות, ובהם כמחצית מהשמות שדרש החמאס. מעבר לסתירה שבין הידיעות, אני תוהה מדוע אף אחד לא שואל: למה רק עכשיו, שנתיים ושלושה חודשים מאז החטיפה של גלעד, מדינת ישראל יוזמת הגשת רשימה לחוטפים? מה עשתה מדינת ישראל באותם 800 ימים ומעלה מאז החטיפה?

 

בתחילה היו ניסיונות להשיב את שליט הביתה באמצעות מבצע צבאי. היו ידיעות על לפחות שני ניסיונות כאלו. לפי גורמים צבאיים ישראלים ניסיון אחד בוטל אחרי יציאת הכוח לשטח האויב, והשני בוטל עוד לפני יציאתו. אין ספק כי אילו הייתה אפשרות צבאית להשיב את שליט הביתה, הייתה ממשלת ישראל מאשרת פה אחד תוכנית כזו. גורמים מודיעיניים דיווחו כי מקום הימצאו של שליט ידוע לישראל, אך המקום ממולכד ואין אפשרות מבצעית להחזירו חי, מה גם שמבצע כזה יעלה בחייהם של מספר לא ידוע של חיילים נוספים, משמע – אין אפשרות מבצעית להחזיר את גלעד שליט הביתה.

 

כשלושה חודשים אחרי החטיפה, הגיש החמאס לישראל את רשימת דרישותיו. דרישות החמאס כללו בשלב ראשון שחרור של 450 אסירים לפי רשימה שהוא ירכיב ושחרור כל האסירות הפלסטיניות והאסירים הקטינים הפלסטינים שבבתי הסוהר בישראל; ובשלב שני שחרור של עוד כ-550 אסירים לפי רשימה שהוא ירכיב מאוחר יותר – בסך הכול כ-1,500 אסירים פלסטינים. החמאס הגיש רשימה ראשונה של 350 שמות, ובהם המחבלים המנוולים והמסוכנים ביותר שידעה מדינת ישראל, שגרמו למותם של מאות ישראלים.

 

בנוסף, בדרישות החמאס נכלל שחרור מנהיגים פוליטיים כמו מרואן ברגותי ואחמד סעדאת אשר שלחו את פקודיהם להרוג ישראליםאזרחים, מתנחלים וחיילים – והם נשפטו לכמה וכמה מאסרי עולם; כמו כן דרש החמאס את שחרורם של חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית חברי תנועת החמאס (כ-41 במספר), אשר לכדה ישראל וכלאה בתגובה לחטיפת שליט. היישר לידיו של אבו-מאזן.

 

בין מדינת ישראל לבין אזרחיה יש ברית לא כתובה, ולפיה צה"ל אינו מפקיר חיילים בשטח האויב. הברית הזאת היא אחד היסודות שעליהם מתקיים צבא-עם כמו צה"ל. אין ספק כי מימוש הברית הזאת מסובך, מורכב ועמוס דילמות בעבור קברניטי המדינה. החוטפים, אנשי החמאס, חיים לפי מערכת ערכית שונה משלנו. בעזה חיי אדם הרבה יותר זולים - מאז החטיפה נהרגו למעלה מאלף תושבי הרצועה על ידי צה"ל. אחד מראשי החמאס העז לשאול במאמר בעיתון של התנועה: כמה עזתים שווים חייל ישראלי אחד? ומיד הוא ננזף על ידי הנהגת החמאס על עצם השאלה.

 

רבים סבורים כי שחרור אסירים פלסטינים יביא לרצח של עוד ישראלים. "ארגון נפגעי טרור" טוען כי 20% מאלו ששוחררו בעסקות קודמות חזרו לאלימות ורצחו ישראלים. אם הנתון הזה נכון, או אפילו קרוב לאמת, הדילמה של שחרור אסירים בתמורה לשחרורו של שליט אכן קשה ביותר. החמאס כבר הבהיר שלא יסכים לקבל רשימה של אסירים "קלים" או כאלה שכמעט סיימו לרצות את עונשם וממילא עומדים לפני שחרור. לטענת החמאס ישראל לא גילתה עד כה כוונות רציניות, כי עד לאחרונה היא הסכימה לשחרר רק כ-80 מבין 350 השמות שברשימת החמאס. לפי המתווכים המצרים, ישראל בכלל טרם העבירה אליהם את רשימת ועדת רמון.

 

אחרי כל כך הרבה זמן של קיפאון ישראל צריכה להבין כי אין החמאס מתכוון להתגמש בדרישותיו. עם זאת מובן כי ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לקבל את רשימתו כפי שהיא. מדוע ישראל לא יזמה אפוא עד כה רשימה חלופית? או בלשון "הסנדק": מדוע ישראל לא הגישה לחמאס הצעה שהוא לא יכול לסרב לה?

 

אילו הייתה ישראל מגישה למתווכים המצרים רשימה בת 2000 שמות של אסירים ביטחוניים - אסירים מעזה, אסירים מנהליים ואסירים ותיקים - היא הייתה נותנת בידיהם אמצעי לחץ כבד על החמאס לשחרר את שליט. הסיכון שבשחרור 800-700 אסירים עזתים היושבים היום בבתי הסוהר בישראל (לפי מידע של המשרד הפלסטיני לענייני

 

אסירים) חזרה לרצועת עזה הסגורה ומסוגרת כמעט באופן הרמטי, הוא קטן בהרבה מהסיכון שבשחרור אסירים מהגדה המערבית.

 

נוסף להם, אין בעיה משפטית לשחרר כ-750 עצירים מנהליים שלא הובאו למשפט ולא הורשעו בדין, ומבין 10,000 האסירים הפלסטינים הנמצאים בבתי הסוהר בישראל אפשר למצוא לשחרור עוד כ-500 אסירים שנכלאו לתקופות מאסר ארוכות ובמיוחד אלו שנכלאו לפני חתימת הסכם אוסלו ב-1993, ובהם חולים וזקנים שאמנם לא סיימו לרצות את מלוא עונשם, אך בשל גילם ומצבם ברור כי הם לא יחזרו למעגל הטרור. כך אפשר להרכיב רשימה "מכובדת" של 2000 שמות, הגדולה בהרבה מזו שהחמאס דורש. מה יאמר החמאס למשפחות 2000 האסירים כאשר יסרב לשחרר את שליט בעבורם?

 

חשוב גם שכל העולם ידע כי ישראל הגישה רשימה כזו על מנת להפעיל לחץ על החמאס לקבלה. האמירה כי עדיף לנהל מו"מ כזה בסודיות אינה תמיד נכונה: כאשר ממשלת ישראל אינה עושה די, עדיפה מבחינתה שיטת השקט ו"הכול סודי".

 

עם זאת שחרורם של חברי המועצה המחוקקת מהחמאס יקשה מאוד על אבו-מאזן, ולפי דיווחים שונים הוא אף ביקש מפורשות מראש הממשלה אולמרט שלא לשחררם. כמו כן יש האומרים כי אבו-מאזן ביקש לאשר שחרור משמעותי של אסירים, שילווה את ההתקדמות במו"מ להסדר הקבע וייזקף לזכותו ולא לזכות החמאס. הוא בהחלט צודק – יש להעביר מסר ברור מאוד לציבור הפלסטיני שמו"מ להסדר משתלם יותר מחטיפות של אזרחים ישראלים. לפיכך רצוי גם לשחרר את מרואן ברגותי לכוחות אבו-מאזן ולא לאנשי החמאס.

 

למרבה האכזבה והכאב ישראל לא עשתה "הכול" לשחרורו של גלעד שליט, כמו שמספרים לנו השכם והערב. גלעד נחטף במשמרת של ראש הממשלה אולמרט, והוא חייב להשיבו הביתה בשלום. ימיו של אולמרט בכס ראש הממשלה ספורים, והדרישה ממנו, מאת כל אזרחי מדינת ישראל,  היא: כבד את הברית בינינו לבין המדינה, מר אולמרט. הבא את גלעד הביתה לפני שאתה חוזר הביתה.

 

 

מנכ"ל משותף של מכון איפקרי – מרכז ישראלי-פלסטיני למחקר ולמידע. מעורב בשיחות מאחורי הקלעים להביא לשחרורו של שליט