המוקש המולטי-אתני

 

בן דרור ימיני, מעריב, 12.8.08

 

הסכסוך בגיאורגיה הוא תוצאה של ערבוב אוכלוסיות. גם אצלנו, מימין ומשמאל, יש מי שטורח על מתכון דומה.

 

"יש ליצור מדינות הומוגניות מבחינה אתנית. יש ליצור בוסניה למוסלמים בלבד, קרואטיה לקרואטים וסרביה לסרבים. יצירת מדינות חדשות תחייב טרנספר של אוכלוסיות. כל קבוצה אתנית תצטרך לוותר על חלק מהטריטוריה, ולזוז לאזור אחר". הדברים הללו אינם מפתיעים. ההפתעה היא בזהות הדובר. מדובר בפרופ' ג'ון מירשהיימר, אחד ממחברי "השדולה הישראלית ומדיניות החוץ של ארצות הברית", רב המכר על הלובי היהודי באמריקה.

 

בביקור האחרון שלו בארץ איש לא שאל אותו על תמיכתו במדינות הומוגניות, גישה שמצדיקה מדינה יהודית. הרי הוא נפגש רק, או בעיקר, עם אנשי השמאל, בעיקר מהאגף השמאלי של השמאל. ושם לא שאלו אותו שאלות קשות.

 

פרופ' מירשהיימר כתב את הדברים בעיצומם של הקרבות בבלקן לפני עשור וחצי. אבל גם שנים לאחר מכן המשיך לטעון ש"מדינות מולטי אתניות אינן שורדות באירופה. זה אולי מצער, אבל זו האמת". בהמשך הוא גם סקר את ההתפרקות של מדינות מולטי אתניות, וציין שאפילו מדינה כמו צ'כוסלובקיה התפרקה לשני מרכיביה האתניים.

 

מירשהיימר אינו מחדש דבר. הרעיון שמדינות מולטי אתניות הן הבעיה, ולא הפתרון, הוכח פעמים רבות. וינסטון צ'רצ'יל הבהיר בשלהי מלחמת העולם השנייה ש"לא יהיה עוד עירוב אוכלוסיות, דבר אשר גורם לאינסוף עימותים. העברת אוכלוסיות היא הפתרון". וזה גם קרה, לפני ההצהרה של צ'רצ'יל וגם אחריה.

 

עשרות מיליונים נאלצו לעבור את החוויה של חילופי אוכלוסין. במילה פחות עדינה, מדובר בטרנספר כפוי, או אפילו בטיהור אתני. לעיתים זה היה בהסכמה. בדרך כלל זה היה בכפייה. ייתכן שאפילו מדינה כמו בלגיה תתפצל. הוולונים והפלמים לא ממש מסתדרים.

 

מה שנכון לאירופה - נכון לאסיה

 

מה שנכון לאירופה, נכון הרבה יותר לאזורים אחרים בעולם. בוודאי לאסיה. נכון שיש בחישה רוסית ואינטרסים אזוריים, אך הסיבה העיקרית לסיבוב הנוכחי בין רוסיה לגאורגיה היא אתנית. שלושה מחוזות אוטונומיים היו בתוככי גאורגיה. דרום אוסטיה, אבחזיה ואג'ריה. האוסטים מרגישים רוסים. והם רוצים להיות חלק מרוסיה. האבחזים, מוסלמים ונוצרים, הפכו לרוב בעקבות טרנספר ב-1993 שקורבנותיו היו מאתיים אלף גיאורגים. האחרונים רוצים זכות שיבה. הם יכולים לרצות.

 

העניין הוא שגיאורגיה חושבת, אולי בצדק, שאבחזיה היא ערש ההיסטוריה שלה. כמו קוסובו לסרבים. כמו יהודה ושומרון ליהודים. כך שהיא אינה מוכנה לשום פשרה. ורק מחוז אחד, אג'ריה, הפך לחלק מגיאורגיה. ולמה? משום שתושביו הם גיאורגים.

 

אין בעיה אתנית

 

לא ברור איך ייגמר הסיפור בגיאורגיה. הנבואה ניתנה לשוטים. מה שכן ברור הוא שצ'רצ'יל צדק ומירשהיימר צודק. זה לא אומר שהפתרון היום הוא טרנספר לאוכלוסיות של מאות אלפים בסכסוך שלנו. אבל זה אומר שצריך לעשות הכל, אבל הכל, כדי להישאר עם ישויות בעלות רוב אתני ברור ומיעוט שווה זכויות.

 

במקרה שלנו, הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני פועלים ביחד בכיוון ההפוך: יצירת מדינה מולטי אתנית. הימין באמצעות התנחלות בתוככי אוכלוסייה ערבית, השמאל באמצעות ניסיון לאפשר לאלפי פלסטינים להגר לישראל. אלה ואלה, למעשה, תומכים בזכות שיבה. הראשונים ליהודים. האחרונים לפלסטינים. זו בדיוק המתכונת להנצחת הסכסוך ולהמשך שפיכות הדמים. כאן כמו בכל מקום אחר בעולם.