סוף סוף היא באה המלחמה בעזה

 

דני מור, שער הגולן, 30.12.08

 

"סוף סוף תוקפים את עזה", כמה אפשר היה עוד לחכות? כל הזמן הם מפגיזים את המסכנים מהדרום והממשלה לא עושה כלום, עכשיו הכנסנו להם באמ-אמא-שלהם, שידעו מה זה לשלוח בנו טילים.

 

כמה טוב שיש מלחמה בעזה, נכון שזה רק מבצע "עופרת יצוקה", למה לא "לביבה חמה"? ורק עוטף עזה סובלים וקצת גם עוטף עוטף עזה נכנסים לכוננות ספיגה, ורק חיל אוויר תוקף ואין הרבה הרוגים כמו במלחמת לבנון השנייה. אבל ברור לכולם שהצבא ייכנס עם טנקים ורגליים וזו מלחמה: מגייסים מילואים, מל"ח מתפקד, מגייסים מכוניות, יושבים במקלטים ויש תמונות מרנינות של עשן מיתמר מעזה, והטלוויזיה?! איזה יופי, כל הזמן מדברים על עזה, איזה אקשן, יותר טוב מכדורגל.

 

פתאום מתברר שיש להם מאות מנהרות שמקשרות את עזה עם מצרים, איך יכלו המנהיגים שלנו להתאפק כל כך הרבה עם ידיעות שכאלה?

עזה! כבר עברו למעלה משלוש שנים מאז שעקרנו את כל היישובים שלנו והוצאנו את כל הצבא שלנו, ועוד לא יצאנו ממנה? היא לא יצאה מאיתנו! האם אנחנו רוצים לצאת ממנה?

מה רוצים להשיג במלחמה הזאת, לטווח ארוך, לטווח קצר?

האם בכלל היה צריך לפתוח במלחמה?

זה ברור, גם אבו-מאזן אמר, שהזהרנו אותם. זה כבר הבשיל מעל ומעבר, כמו מוגלה שמאיימת להתפוצץ, אפילו עמוס עוז אמר שצריך להגיב ומי אנחנו שכל הזמן רוצים "שכבר יכניסו להם", אם עמוס עוז אמר?

 

שוב אנחנו נמצאים במלחמת-שלום כזאת שאף אחד לא יודע לאן זה לוקח אותנו, ואולי שוב תהיה וועדת חקירה והפגנות והממשלה תצטרך להסביר ולהתנצל, ואולי נכנס ונתקע שם לעוד 20 שנים, כאילו שעד עכשיו לא היינו תקועים שם.

 

מה מדינת ישראל מקווה להשיג במלחמת עזה?

במלחמת לבנון השנייה, קיווינו לחסל את חיזבאללה, לא הצלחנו, אבל הרחקנו אותם מהגבול, הצלחנו לערב את האו"מ קצת יותר מקודם, הצלחנו להעביר את האחריות על דרום לבנון לממשלת לבנון, יש שקט כמה שנים...

אבל מה אנחנו רוצים לעשות בעזה? לחסל מיליון חמאסניקים? לחסל רק את המנהיגים שלהם? מי יבוא במקומם? הג'יהאד האיסלמי? או שנשליט עליהם את הרשות הפלסטינית? כל כך הרבה שאלות ואין תשובות, כל כך הרבה אי-בהירות מדאיגה שרק העשן המתמר מעזה מעורר תקווה לעתיד טוב יותר.

 

איך יוצאים מעזה? איך מוציאים אותה מסדר היום שלנו?.

למה לא החזרנו ואתה למצרים? עשינו הסכם השלום עם מצרים, החזרנו להם את כל סיני כולל  טאבה, איך הם הצליחו להשאיר את עזה בידינו? למה בכלל הסכמנו לתת להם את כל סיני בלי רצועת עזה? הרי זו היתה הזדמנות מצוינת להשתחרר מעזה.

אולי אפשר לשכנע את מובארק שיספח את עזה למצרים? הוא לא יסכים. ואם הוא יסכים אז מה? כבר היינו בסרט הזה, לפני מלחמת ששת הימים, עזה היתה בידי מצרים והצליחה לגרור את כל מצרים לעימות איתנו, חבל להרוס את השלום עם מצרים, זה לא פיתרון, מצרים לא תעזור לנו.

 

יצאנו מעזה לפני שלוש שנים, "עד הגרגיר האחרון", הוצאנו את הצבא, קרענו תושבים יהודים מבתיהם, פוצצנו את הבתים ובכינו, יצאנו מעבר לקו הירוק, לגבול המוסכם. אז מגיע היה לנו קצת שקט, למה הוא לא בא?

 

יצאנו ולא יצאנו: אין יהודים בעזה ואין צה"ל בעזה, יש גבול! אבל, סגרנו את עזה על מליון וחצי תושביה. שלושת הגבולות שלה סגורים על ידינו. אנחנו מספקים להם מזון, מים ודלק כדי שיוכלו לחיות, אבל אין יוצא ממנה ואין בא בה ולמרות זאת בגבול המצרי "מאות מנהרות"...

 

איך אנחנו לא לומדים? אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על האויבים שלנו. נכנסנו ללבנון לפני 25 שנים כדי לגרש את אשף, תוך חודשים ספורים לא היה אשף בלבנון ונשארנו שם עוד שנתיים כדי לחזק את החיזבאללה ואחר כך נשארנו עוד 16 שנים כדי להלחם בחיזבאללה. בינתיים הכנסנו את אשף לישראל כדי שינהיג את הפלסטינים שבשליטתנו וחיזקנו את החמאס... אנחנו לא יכולים לנהל את האויב, לא ב"עצימות גבוהה" ולא ב"עצימות נמוכה", פשוט לא! רק האויב יכול לנהל את עצמו. ידענו איך לא לנהל את האויב, ידענו את גבולות היכולת שלנו, אבל מאז 1970 כאשר אשף השתלט על דרום לבנון, התחלו להכתיב לאויב את הפוליטיקה הפנימית שלו, התחלו "לחזק את המתונים, כדי שיהיו בני ברית שלנו", אמרנו, "האויב של האויב שלך הוא ידידך", מי בכלל המציא את השטות הזאת?

 

ההתערבות בפוליטיקה הפנימית של אויבינו היא הצרה הגדולה ביותר שלנו: כאשר אנחנו מחזקים צד אחד על ידי מלחמה בצד השני אז הצד האחד צריך להגן על הצד השני, או שהצד האחד המחוזק על ידינו הופך להיות משת"פ ואז הוא צריך להפגין תמיכה בצד השני. כך הצליחו האמריקאים להקים את הטליבאן באפגניסטן, ולחזק את השיעים באיראן, כך הצלחנו לחזק את החיזבאללה בלבנון ולהקים את החמאס בשטחים הכבושים.

 

צריך לצאת מעזה, במילא איננו יכולים לשלוט על כמות האמל"ח שהם מכניסים לשם. צריך לסגור את הגבול בין ישראל ועזה באופן הרמטי ולהשאיר את הגבול עם מצרים למצרים ואת גבול הים לעולם המתחסד.

 

(התפרסם (בחלקו) בעיתון "הקיבוץ" ב-9.1.09)