בגלל שהבלגנו

 

עמיר רפפורט, מעריב, 28/12/2005

 

עמיר רפפורט מקשר בין הקטיושות לבין ההבלגה של ישראל על התקיפה הקודמת

 

את ההסברים לכך שהגבולות בדרום ובצפון נמצאים תחת התקפת קטיושות וקסאמים אפשר למצוא בלבנון, בסוריה, באיראן, ברצועת עזה - או בבחירות הקרובות אצלנו.

 

נכון, אפשר להגיד שלחיזבאללה יש עניין להוכיח דווקא עכשיו כי הוא אינו מתכוון להתפרק מנשקו, על רקע הלחץ הפנימי שמופעל עליו בזירה הלבנונית לעשות כן. אפשר לראות בהתקפה אתמול גם אינטרס של סוריה, על רקע הלחץ שהיא נתונה בו בגלל החקירה הבינלאומית נגד בכיריה בפרשת רצח רפיק אל-חרירי.

 

כמובן שגם לאיראן יש אינטרס לתקוף כדי להשחיז מנוף לחץ כלפינו, בתקופה שבה מופעל כלפיה לחץ בינלאומי כבד בניסיון לעצור את פרוייקט הגרעין. לג'יהאד האיסלאמי, שמשגר בימים האחרונים קסאמים ללא הפסקה מרצועת עזה, יש סיבות פנימיות משלו להוביל את דגל המאבק הפלשתיני, דווקא לפני הבחירות לרשות הפלשתינית שבהן הוא אינו משתתף. לכל הגורמים גם יחד יש עניין להגביר את לחץ הטרור על ישראל לפני הבחירות לכנסת, כמיטב המסורת.

 

אבל יש סיבה משמעותית להתקפות שתלויה קודם כל בנו: ישראל, שהבליגה במידה רבה על שורה של התקפות נגדה בתקופה האחרונה, משדרת בכך חולשה. להצהרות הלוחמניות של בכירים בצה"ל ובדרג המדיני, על כך שישראל לא תהיה מוכנה לסבול התקפות טילים, אין כיסוי של ממש. מדובר במציאות בלתי נתפסת כמעט, שבה ארגונים שכוחם הצבאי זניח לעומת העוצמה הישראלית מרשים לעצמם להתגרות בנו ללא הפסקה.

 

אילו התגובה הישראלית על התקפת החיזבאללה בתחילת החודש על שורת יעדים בגבול הצפון, היתה נחרצת ומכוונת גם כלפי מטרות באיזור ביירות, ספק אם היו נוחתות אתמול קטיושות בלב קריית-שמונה. אילו ישראל הייתה שוברת את כללי המשחק ומגיבה באופן חמור באמת על הקסאמים שמקורם בעזה, ולא מסתפקת בהטלת כרוזים, בבומים על קוליים ובהפגזות שרובן סרק, ספק אם משגרי הקסאמים מעזה היו מעזים להמשיך בכך.

 

העובדה שישראל מוכנה לחיות עם טפטוף של התקפות בדרום ובצפון נתפסת בעיניים ערביות כחולשה, ומזמינה התקפות נוספות. חייב להגיע השלב שבו ישראל תממש את איומיה. אחרת ההרתעה של צה"ל תישחק לגמרי. יכול להיות שהגיע השלב להסלמה יזומה ומבוקרת, כדי לשים קץ למתקפות הבלתי נסבלות.