מזל שלא הייתי בהפגנה

 

מתי נבין שלא רק אנשי השמאל חכמים ואוהבי ישראל?

 

אורנה שמעוני, היום השביעי, 15.5.02

 

בגלל סיבה אישית לא הייתי בהפגנה בכיכר רבין במוצ"ש. היו לי ייסורי מצפון. איך לא אהיה בהפגנה של קואליציית השלום. הרי מי שאינו שם, ודאי מתנגד. למחרת שמעתי ציטטות מהדברים של כמה מהנואמים, ושמחתי על היעדרותי.

 

האם מבצע חומת מגן באמת סיכן את מדינת ישראל? האם להגיד שראש הממשלה שר הביטחון ושר החוץ של ישראל מסכנים את המדינה זה מקדם במשהו את קואליציית השלום? האם להגיד, גם מפיו של סופר נערץ כמו עמוס עוז, "אני גר בערד, בואו לגור איתי", זו לא התנשאות?

 

רוב הדוברים הם חברי מהשמאל. אולם מתי נבין שלא רק אנחנו חכמים ואוהבי ישראל, לא רק אנחנו דואגים לביטחונה, וצודקים תמיד בהכוונת דרכה. להזכירכם, כאשר עלתה הצעת קלינטון-ברק לכנוס חלק מההתיישבות ביש"ע לאזורים מאוכלסים עם רוב יהודי מובהק בשומרון, ותמורתם לוותר על חולות חלוצה, קם איש שמאל ותיק ויקר והסביר לאומה מדוע לא.

 

כינוס ההתיישבות ביש"ע לאזורים עם רוב יהודי מובהק הוא נכון בעיני ואולי גם ימנע סכנות גדולות. ההתיישבות ביש"ע היא של אנשים מאמינים, שהלכו לשם באמונה שזו ארץ אבות לפחות כמו ערד. הם ראו בכך את המשך הגשמת הציונות. הם לא פחות ח כמים, לא פחות חרדים לביטחונה של המדינה, ולא פחות מגינים עליה.

 

חובה להתווכח איתם גם אם צריך לחדד את האי הסכמות, אבל יחד איתם תהיה ההכרעה דמוקרטית על מדינה יהודית דמוקרטית עם רוב יהודי לדורות. אם תתקבל הכרעה דמוקרטית כזו, על תושבי יש"ע שיושבים במרכזי רוב ערבי יהיה להתכנס לאזורים בהם יש רוב יהודי, ושם ייקבע הגבול. הכרזה על הגבול הזה, תוך מעשה, תזרז את ההסדר ותקדם את השלום. זה הזמן, כאשר ידנו על העליונה, לקום ולעשות. אל לנו לחכות לערפאת, לג'יהאד, לחמאס ולמרצחים הנתעבים הנשלחים על ידם, להכתיב לנו מה נעשה מחר.