סדקים באמריקה

 

דני רשף, מושב חוסן, 21.6.05

 

אין היום רשת טרור מוסלמית בין לאומית שתשתיתה לא נבנתה לפני עשרים שנה באפגניסטן במלחמה נגד הרוסים. שם נוצרו הקשרים הראשונים, נלמדו השיטות והתחשלה החברות של  'בוגרי אפגניסטן'.

 

מדי חודש נחשפת באירופה עוד רשת מוסלמית העוסקת בגיוס פעילים, אזרחי המערב, למלחמה בעיראק ולפיגועי התאבדות נגד צבא ארה"ב שם. בשרותי הביטחון האירופים ידועים שמותיהם של מאות המגייסים, המתגייסים והמתאבדים שעזבו את אירופה להלחם את הג'יהאד בעיראק. כור ההיתוך לחוליות הטרור העלולות לשטוף את המערב ואת אירופה בעוד שנים נצרף מדי יום בעיראק.

 

'לרובה קנה אחד לתקשורת אלף קנים' היא מעקרונות הפעולה של הטרור והגרילה בעולם מאז מלחמת וויטנאם שהסתיימה במפלת ארה"ב לפני מעל ל-30 שנה. לא ברובה נוצחה ארה"ב אלא במצלמת הטלוויזיה והאקרן שבסלון. מה שנכון אז נכון שבעתיים היום.

 

יכולים מפקדי צבא ארה"ב בעיראק להציג סטטיסטיקות כאוות נפשם, להכריז השכם והערב על הניצחון הצבאי שהיה או שהוא ממש מעבר לפינה, כמו בוויטנאם של אז, כמו בלבנון שלנו, כמו בצ'צ'ניה של היום, אבל הסדקים בנחישות וביכולת של ארה"ב לסיים את מה שהתחילה בעיראק מתרחבים מיום ליום. מעבר לפינה אין ניצחון - אולי תבוסה.

 

'עוד יום דמים בעיראק' פותחות כל מהדורות החדשות הארציות בארה"ב את שידוריהן בליווי תמונות הטבח המתמשך בעיראק. מקצת העיתונים, בהם ה'ניו-יורק-טיימס'  רב ההשפעה, מקצים פינה מיוחדת לחללי הימים האחרונים בעיראק מצבא ארה"ב. דעת הקהל מתחילה, לאט אבל בטוח, לנטות נגד המלחמה ואחריהם, כמו בכל דמוקרטיה, מתחילים הפוליטיקאים לנסות לקטוף את הפירות.

 

ממשל בוש נמצא בהתגוננות. לאחר שהתברר שהמידע על עיראק לפני המלחמה שיקרי, החלה התקשורת, ואחריה חלק הולך וגדל מהפוליטיקאים, לדון בשאלה האם עיראק היוותה בכלל איום על ארה"ב ולתקוף את הלגיטימיות של עצם המלחמה.

 

במשטר דמוקרטי נוסח ארה"ב הירידה המתמשכת בתמיכת הציבור במלחמה בעיראק היא תחילת הסוף ושעון זמן מתקתק. כבר עכשיו ברור שהמלחמה מסתבכת ושאין לארה"ב את הזמן הפוליטי והנחישות להביאה לידי סיום סביר. נותרו לארה"ב פחות מ-3 שנים לצאת בשלום מעיראק לפני שמערכת הבחירות הבאה לנשיאות בארה"ב תיסוב רק סביב שאלת עיראק ותוכרע רק לפי מידת הזוועות על מסך הטלוויזיה. עיראק הפכה לוויטנאם החדשה של ארה"ב ולאפגניסטן החדשה של הטרור המוסלמי.

 

אי אפשר בכלל לחזות את המצב בעיראק והשלכותיו, עם או בלי נוכחות ארה"ב. כל תסריט אפשרי ממלחמת אזרחים שכבר מתנהלת בעיראק, דרך התפלגות ל-3 מדינות שיעית, סונית וכורדית ועד עימות אזורי בין המדינות השכנות על חלקן בעיצוב ההסדר העיראקי ושללן בבארות הנפט. צריך לחשוש שתקופה של אי יציבות רבה עוד לפנינו במזה"ת, לא שלום ודמוקרטיה במהרה, גם לא לנו ולפלשתינים.