מבוכה

 

דני רשף,מושב חוסן, 20.10.05

 

אתמול נפתח בעיראק משפטו הראשון של סדאם חוסיין. מכל מעשי הזוועה שביצע בחרה התביעה להאשימו באירוע יחיד מ-08/07/1982. בעיירה השיעית דוג'ייל נקלעה שיירת סדאם למארב מתוכנן ממנו חולץ רק לאחר קרב ארוך. כשהגיע שעת הנקמה הוציאו שלוחיו 150 מבני העיירה להורג. עוד כ-1500 נשלחו לתקופות מעצר ארוכות ללא משפט. במונחי המזרח התיכון הערבי מעשה נורמטיבי. רק 4 חודשים לפני כן במרץ 1982 חיסל הצבא הסורי בחמה שבצפון סוריה לפחות 12 אלף בני אדם והחריב את מחצית העיר כתגובה על הנחת מטען באוטובוס צוערים.

 

למה בחרה התביעה להתמקד דווקא באירוע השולי לפתיחת משפטו של אדם כה נורא כסדאם חוסיין. התשובה המקובלת היא שהמקרה דנן 'קל להוכחה'. קל לבסס משפטית את שרשת הפיקוד מהנשיא סדאם עד אחרון המבצעים. יתכן שהתשובה נכונה אבל סביר יותר שכל דיון לעומק בפשעיו של סדאם היה חושף בצורה בלתי נמנעת את אדישותה של ארה"ב במקרה הטוב ואת הסיוע העקיף בפועל במקרה הרע.

 

בקיץ 1983 כאשר מתקפת הנגד האיראנית הגיע לפרברי בצרה החלה עיראק להשתמש באופן מסיבי בגז עצבים, אסור לפי כל האמנות הבינלאומיות, נגד צבא איראן. דוחות אמריקאים מנובמבר 1983 טוענים שגז העצבים מופעל כמעט על בסיס יום יומי בחזית ונגד המורדים הכורדים בצפון המדינה. ב-10/12/1983 ביקר דונלד רמספלד מזכיר ההגנה של היום, שלוחו של הנשיא ריגן, בעיראק וניפגש עם סדאם. רמספלד לא העלה את נושא הנשק להשמדה המונית בפני סדאם חוסיין אבל דן איתו באינטרסים המשותפים והביע את נכונות הממשל האמריקאי 'לעשות יותר' בסיוע לעיראק. בפגישה עם טארק עזיז אז שר החוץ העיראקי הביע רמספלד ידיעה ודאגה מהשימוש בנשק הכימי אך לא הוסיף. לו היו מאשימים את סדאם חוסיין בשימוש בנשק כימי, למשל בטבח חלבג'ה ב-17/03/1988 בו רוססו למוות אלפי אזרחים כורדים, סביר שההגנה הייתה מעלה את העובדה שארה"ב ודונלד רמספלד עצמו ידעו על השימוש בנשק הזה מזה זמן רב ולמרות זאת המשיכו, ללא הסתייגויות ומחאות, לסייע למכונת המלחמה העיראקית כמעט בכול דרך חוץ מאספקה ישירה של נשק. למבוכתה הגדולה של ארה"ב.

 

בסוף פברואר 1991, סיום מלחמת המפרץ הראשונה, היה צבא עיראק כמעט מושמד. מעודדים מההצלחה הצבאית האמריקאית בכווית התקוממו השיעים בדרום המדינה נגד סדאם. ביום שישי 01/03/1991 נפגשו מפקדי הקואליציה עם מפקדי צבא עיראק המובס על הכביש הראשי בצרה-בגדד לדון בתנאי הפסקת האש. הגבלות קשות הוטלו על עיראק בכל הקשור לשימוש בצבאה ובייחוד בכל הקשור בשימוש בשרידי חיל האוויר נגד הכורדים בצפון. בגחמה שלא מובנת עד היום אישר מפקד כוחות הקואליציה, גנרל נורמן שוורצקוף, לצבא עיראק להשתמש במסוקי קרב בדרום עיראק. מיד פשטו נחילי מסוקי קרב על מעוזי השיעים המורדים בדרום. בטווח פגזי הטנקים האמריקאים ולעיני אמצעי התצפית של כוחות הקואליציה החלו לטבוח בשיעים. טבח שהוא עד היום אחד מציוני הדרך לזוועות סדאם. בירור הפרשה בבית המשפט היה בהכרח מביך מאד את ארה"ב. קשה פשוט להאמין שאי הבנת הזירה לעומקה וטמטום גרידא עמדו מאחורי ההסכמה האמריקאית המוזרה הזו. אם יש דופי ומידה של אחריות באריק שרון על טבח צברה ושתילה בספטמבר 1982 אחריותו של נורמן שוורצקוף האמריקאי לטבח השיעים ב-1991 גדולה פי עשרות וקלה להוכחה.

 

הדילמות של ארה"ב כמעצמה עולמית היו קשות. מול זוועות סדאם עמדה ועדיין עומדת איימת האייטולות מאיראן. אבל היום, במשפטי סדאם, הדילמות של ארה"ב אז אינן חשובות, תישאר רק המבוכה. ארה"ב כבר הודתה שלא היה לעיראק נשק להשמדה המונית, היא נסוגה מהטענה שעיראק סייעה לטרור העולמי. רק הצדקה אחת נשארה למלחמה בעיראק. שארה"ב באה בעצם 'לשחרר' את עיראק מעולו של רודן נורא (למה דווקא עיראק?). ארה"ב לא יכולה לכן להרשות לעצמה את המבוכה שהיא עצמה ידעה, שתקה ואפילו אפשרה בעקיפין ובזמן אמת את כל הזוועות האלה.