די להטפות המוסר

 

אמנון רובינשטיין, מעריב, 17.2.06

 

זהו סיפור מדהים: במדינות אירופה הדמוקרטיות והליברליות מתקיימת אווירה של שנאה גלויה לאיסלאם. הקריקטורה שהבעירה את העולם המוסלמי בגל של פנאטיות מפחידה היא ביטוי אחד הממחיש עניין זה. בהולנד אירעו הצתות של מסגדים כתוצאה מרצח הבמאי תיאו ון-גוך. במדינות שונות חוקי ההגירה מוחמרים במטרה מוסווית אך ברורה של צמצום כניסתם של מוסלמים. מפלגות השמאל האירופי - התומכות המסורתיות של המיעוטים המוסלמים - עומדות חסרות אונים נוכח הגילוי שהעולם הערבי-מוסלמי בועט בכל היקר להם - חופש הביטוי, שוויון לנשים, זכויות להומוסקסואלים ומעל לכל - החופש לתקוף את הדתות. הרעיון שיש עקרונות דתיים מקודשים בדת שאינם נתונים לביקורת זר לשמאל האירופי.

 

נכון, כל זה לא דומה לתעמולה האנטישמית: האיסלאמופוביה מכוונת בעיקרה נגד הדת והתרבות של האיסלאם ולא נגד המוסלמים; האנטישמיות המודרנית לא הסתפקה בתקיפת היהדות, אלא הטיפה לגירושם ולחיסולם של היהודים. אך באירופה נוצרה גם אווירה נגד המוסלמים. בדנמרק חולל השבוע בית קברות מוסלמי ועיתונים מכובדים מתחשבנים עם המוסלמים במונחים בוטים.

 

הנקודה המעניינת היא שאווירה זו נוצרה בלי שהתקיימו התנאים הקשים שבהם שרויה ישראל. בהולנד נרצח תיאו ון-גוך ברצח מחריד, אך בישראל נרצחו כאלף אזרחים בשם האיסלאם; המתאבדת-הרוצחת בקפה מקסים בחיפה השאירה אחריה מכתב "צוואה" האומר שיש מצווה דתית לרצוח יהודים. שום מדינה ממדינות אירופה אינה עומדת בפני איום גלוי של "מחיקתה מהמפה" כמו האיום הגרעיני המופנה אלינו מטהרן. שום מדינה אינה עומדת בפני איום ב"זכות שיבה" מוסלמית או חשופה להתרעות בדבר פיגועי טרור והפגזות כמו ישראל. קל לתאר מה היה קורה במדינות אירופה אילו הן היו במצבה של ישראל.

 

איך מסבירים את ההבדל הזה בין התגובה האירופית הקשה למתינות הישראלית? איך מתרצים את המתרחש בדנמרק לעומת העובדה שבישראל פגיעה בדמות הנביא מוחמד הביאה להעמדתה לדין ולמאסרה של הפוגעת? עובדה היא שכאשר מנוולים ציירו סיסמת נאצה נגד מוחמד במסגד בקלקיליה מיהר המינהל האזרחי לסלקה ולהביע צער על הפגיעה במאמינים.

 

נדמה לי שיש שני הסברים אפשריים להבדל: הראשון הוא שהצמרת הפוליטית, החברתית והמשפטית של ישראל למדה לחיות עם מצב חירום מתמשך וכתוצאה מכך אימצה עמדות יותר סובלניות מאשר העמדות של מדינות אירופה שנדהמו לגלות לפתע את הקיצוניות האיסלאמית בתוכן. ההסבר השני הוא שהחברה הישראלית היא יותר פלורליסטית, יותר רב-תרבותית מאשר החברות האירופיות. העובדה שבישראל גם לערבית וגם לאיסלאם יש מעמד רשמי מצביעה על הבדל משמעותי בין אירופה לבינינו. העובדה שבכנסת הוקצה חדר לתפילה מוסלמית גם היא עדות להבדל זה. לא שאין חוסר סובלנות בישראל, לא שאין שנאה לערבים; הפלא הוא שחוסר הסובלנות, הפחד והשנאה כלפי המוסלמים לא הולידו מהומות קהילתיות ורציחות על רקע גזעני מהסוג שראינו למשל בבריטניה.

 

משום כך, כותב שורות אלה יאטום את אוזניו ולא יאזין עוד להטפות מוסר אירופיות נגד ישראל.

 

הקריקטורה האנגליקנית

 

בשבוע שעבר התכנס הסינוד של הכנסייה האנגליקנית לדון בביטול השקעות בפירמות המספקות ציוד לישראל "בשטחים שישראל מחזיקה בהם באורח בלתי חוקי". הסינוד לא ביקש סנקציה דומה לגבי איראן, המבקשת להשמיד את ישראל; לא לגבי סודן, המנהלת מלחמה ג'נוסיידית נגד מי שאינו מוסלמי; לא נגד סוריה, שבה מתקיים משטר רצחני; לא נגד משטר הכיבוש שבריטניה מקיימת בדרום עיראק; לא נגד לבנון שבה, בהזדמנות החגיגית של שריפת שגרירות דנמרק, שרפו המפגינים גם כנסייה; לא נגד פקיסטן, שבה נרצחו אנשי דת נוצריים; לא נגד ערב הסעודית, שאינה מתירה כלל הקמת כנסיות נוצריות.

 

החלטת הסינוד אינה חשובה. ביום שבו נתקבלה ההחלטה, ביקרה בישראל משלחת עסקית בריטית שביקשה לעניין משקיעים מקומיים בהשקעות בבריטניה. מהחלטת הסינוד הסתייגו אישים אנגליקנים חשובים. ראש הכנסייה הקודם לורד קרי אמר: "אני מתבייש להיות אנגליקני כאשר אני רואה דבר כזה". ראש כנסיית המושיע בירושלים האשים את הסינוד באנטישמיות. הממד הקריקטורי הושלם כאשר ראש הכנסייה כתב לרב הראשי בבריטניה שההחלטה היתה "אומללה". מה שהיה אומלל במיוחד הוא שראש הכנסייה הצביע בעד ההחלטה האומללה.

 

מילא, עברנו בשלום צרות גדולות יותר מקריקטורה אנטי-ישראלית זו.