מאמרים וכתבות של דורון רוזנבלום, "הארץ".

 

 

 

מהכושלות במלחמות ישראל 12.9.03

כמו כתם ענקי של נפט בים, כך מתחילה להתפשט לאטה תודעת כישלון האופציה הצבאית, שאותה ניהלה במשך שלוש שנים - כמעט בלעדית, עם מרחב פעולה חסר תקדים - חבורת קצינים בפועל ובדימוס.

 

יהודי מצרה נחלץ 1.8.03

במלחמת המאסף ההרואית והערמומית שמנהל ראש הממשלה שרון נגד הבלתי נמנע - הקמת מדינה פלשתינית ונסיגה פחות-או-יותר לגבולות 67' - הושגו השבוע, בביקורו בווושינגטון, ההישגים הקמעוניים הרגילים:

 

זכות השיבה שלנו 4.7.03

גם אם המודעות הגדולות, שהשיקו את קמפיין השלום של עמי איילון וסרי נוסייבה, נראות במבט ראשון ספק ככרזות ניו-אייג' של שרי אריסון, ספק כפרסומת למכנסי "דוקרס" - קשה שלא לברך על יוזמה זו, המגדירה בצלילות את הבלתי-נמנע: הפרדה בין העמים, תוך כדי ויתורים הדדיים מרביים.

 

"2003" 24.1.03

מחווה ל-"1984" מאת ג'ורג' אורוול, במלאות 100 שנה להולדתו.

 

תחת כיבוש 25.8.02

לא מתוך הסכמה, לא מתוך השלמה, נמשכת שתיקת הרחוב. שכן לא רק הפלשתינאים חיים במצב של עוצר. גם אנחנו מצויים במעין עוצר נפשי. למעשה, שני העמים חיים עתה תחת כיבוש.

 

ציונות הקורבן והתגמול 6.7.01

הגדרה עצמית לאומית... חיה בציפייה מתמדת לאסון הבא כאמתלה להגשמת יעדים לאומיים: להקים יישוב, להתקיף יעדי אויב, להרחיב גבול...

 

וזה סופי, בינתיים 20.10.00

גם כאשר העולם מתהפך סביבנו כדאי לזכור, למען הפרופורציה, שבאזורנו רב האירוניות אין דבר הפכפך יותר מהאי-הפיכות, ואין דבר בלתי מחייב יותר מאשר הצהרות אל-חזור, אמירות סופיות, שבירות-כלים מוחלטות.

 

אשרי, מיואש אני 13.10.00

אנו עדים כיום לשתי תופעות משונות, כמעט פתולוגיות: האחת - התפלשותו העולצת של "הימין" באווירת הייאוש והאסון, והשנייה - דבקותו של "השמאל", לעתים במושגים דתיים ממש, ב"תהליך השלום".